חאמד ואח' נ' רשואן ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לטענת התובעת, באירוע התנגשות בין רכבה לבין רכב בו נהג הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") אשר בוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

המחלוקת העיקרית בתיק היא האם אירוע התאונה בוים כטענת הנתבעת. ככל שהתשובה לכך שלילית והאירוע התרחש, האם הנזקים הנתבעים נגרמו באירוע.

טענות הצדדים בתמצית

התובעת טענה כי בתאריך 26/02/10, עת הוסע רכבה ישר בישוב ג'סר א זרקא, הוא נפגע מרכב הנהוג על ידי הנתבע. לטענתה, לנתבע אשר הגיע לצומת טי אצה הדרך והוא התפרץ אל הצומת בניגוד לתמרור תן זכות קדימה ומבלי להסתכל האם הכביש אליו הוא נכנס פנוי. בעקבות הפגיעה, רכב התובעת ניזוק והוכרז אובדן מוחלט.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי הוא נסע עם רכבו בכביש צידי ועמד לפנות שמאלה לדרך הראשית. מאחר ששדה הראיה היה מוגבל הוא התקדם באיטיות. הנהג ברכב התובעת שנסע באותה עת בדרך הראשית במהירות, הבחין ברכבו, בלם והחליק בשל רטיבות בכביש. הנהג ברכב התובעת לא הצליח לעצור ופגע עם חזית רכבו בגלגל השמאלי של רכב הנתבע. לטענתו, הוא אינו אחראי לתאונה והאחריות כולה מוטלת על הנהג ברכב התובעת. לחילופין הוא טען שיש לייחס לנהג ברכב התובעת, אשם תורם במידה מכרעת להתרחשות התאונה. מאחר שהנתבעת הייתה המבטחת של רכב הנתבע ומאחר שזו סירבה להעניק כיסוי ביטוחי לאירוע, הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגדה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התאונה נושא התביעה, לא ארעה כלל וכי רכב הנתבע לא היה מעורב בתאונה עם רכב התובעת. עוד היא טענה, כי הנזקים הנטענים אינם עולים בקנה אחד עם העובדה שלרכב הנתבע לא נגרם נזק כפי שסביר היה שיקרה. ביחד עם כתב ההגנה, הגישה הנתבעת חוות דעת מומחה אשר על פיה הנזקים הנתבעים לא יכולים היו להיגרם באירוע הנטען. לחילופין ולמען הזהירות בלבד, טענה הנתבעת כי ככל שהייתה תאונה הרי שהאחריות המכרעת לתאונה רובצת לפתחו של הנהג ברכב התובעת. הנתבעת גם הגישה הודעת צד ג' כנגד הנהג ברכב התובעת.

בדיונים שהתקיימו לפניי שמעתי את עדויותיהם של הנהג ברכב התובעת ושל רעייתו שהייתה עימו. כן שמעתי את עדותו של הנתבע. המומחה מטעם הנתבעת נחקר על חוות דעתו. באי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ואת סיכומי הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ואת הודעת צד ג' שהגיש הנתבע כנגד הנתבעת .

אירוע התאונה התרחש

מהעדויות ומחומר הראיות שהוצג לפני התרשמתי כי אכן היה אירוע של התנגשות בין רכב התובעת לרכב בו נהג הנתבע וכי אין המדובר באירוע תאונה מבוים.

התובע תיאר בעדותו בהרחבה את התרחשות התאונה לפיה הוא נסע ישר בכביש, כאשר לפתע נכנס לנתיב הנסיעה שלו רכב בו נהג הנתבע אשר בכיוון נסיעתו היה צומת טי. הוא אף סימן על תצלום של מקום האירוע (ת/1) את מיקום המפגש בין כלי הרכב (ראו עדותו בעמודים 1-2 לפרוטוקול).

רעייתו שהייתה אתו ברכב העידה גם היא על אירוע ההתנגשות בין 2 כלי הרכב. בעדותה היא אף הדגימה באמצעות כלי רכב דמה את אירוע התאונה (ראו עדותה בעמוד 9 לפרוטוקול).

הן נהג התובעת והן רעייתו העידו כי לאחר התאונה הם נסעו לבית החולים וכי מי שהסיע אותם היה קרוב משפחה – בן דוד (ראה עמוד 5 שורה 31 וכן עמוד 7 שורה 19).

הנתבע בעדותו אמר כי הייתה התנגשות בין 2 כלי הרכב וכי ברכב התובעת היו הנהג ברכב ורעייתו. הנתבע אישר שלרכב התובעת נגרם נזק בחלקו הקדמי של הרכב, אולם הוא לא ידע לתאר את היקפו ומיקומו המדויק. כאשר הוצגו לו התמונות של רכב התובעת, הוא אישר שזה הנזק שנגרם לרכב (ראו עמוד 15 שורות 21-22).

ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ניסה להצביע על הבדלים בין העדויות שנשמעו בעניין השעה המדוייקת של האירוע, מרחק מקום האירוע מכתובתם של הנהג ורעייתו וכיו"ב. לא מצאתי כי יש בהבדלים כדי לשנות מהתרשמותי, כי אירוע התאונה התרחש. בית המשפט פעמים רבות שומע גרסאות שונות לאותו אירוע כמספר העדים אשר חזו בו. ברוב המקרים הבדלים אלה אינם נובעים ממסירת עדות שקר אלא מבעיית זיכרון בשל חלוף הזמן, זווית הראיה של העדים ותפיסתם את האירוע.

אם נהג התובעת חפץ לביים תאונה בשיתוף פעולה עם הנתבע, נראה לי בלתי סביר כי הוא יבקש לצרף את רעייתו לכך. יתרה מכך, קבלת טענת הנתבעת משמעותה כי שלושת העדים חברו יחדיו למעשה תרמית וכי שלושתם העידו עדות שקר. זו טענה מרחיקת לכת. על מנת שבית המשפט יקבל טענה שכזו על הנתבעת היה להציג לבית המשפט ראיות מוצקות להוכחתה. ראיות שכאלה לא הוצגו לפניי.

חוות דעת המומחה

הנתבעת ביססה את חשדותיה על העובדה שהנתבע טען שלא נגרם נזק לרכבו למעט פגיעה בצמיג מול נזק משמעותי שגרם לאובדנו המוחלט של רכב התובעת. לצורך תמיכה בטענה זו, היא הגישה חוות דעת של מר משה ניסן, אשר הציג את עצמו כשמאי רכב וחוקר תאונות דרכים מוסמך. זה קבע בחוות דעתו שהנזקים הנתבעים לא יכולים היו להיגרם במפגש בין הרכב של התובעת לבין הרכב של הנתבע. זאת מאחר שברכב התובעת קיימים מוקדי נזק שונים, בעלי עוצמה שונה, גבהים שונים וכיווני פגיעה שונים וכן מאחר שלשני כלי הרכב היו צריכים להיות נזקים פחות או יותר שווים במידת ההרס (ראה סעיף ה' לחוות הדעת). לדבריו בדיקת התאמה של הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב מראה כי המפגש הנטען ביניהם אינו אפשרי (ראה סעיפים ו ו-ז לחוות הדעת).