חאלד עבדאל ג'אפר נ' סוקי שריף מחמוד ואח'

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של כב' השופט שטרנליכט מיום 18.12.2011 שניתן בבתיק אזרחי 4661-08.

המערער הגיש תביעה כנגד המשיבים בגין חוב דמי שכירות. המערער הינו בעלים של בית בו דירה ומחסן והמשיבים שהיו קרוב לוודאי שותפים בעסק למכירת חומרי בניין וציוד (כך לפחות נקבע בפסק הבוררות) שכרו מהמערער מחסן בין השנים 92 ל-99 ונותרו חייבים למערער כך לטענתו סך של כ-13,000 דולר.

לטענת המערער במשך השנים העבירו המשיבים את העסק לשותפות על שם ילדיהם ואף על שם חברה.

מתוך יחסי ידידות ושכנות לא עמד המערער על גביה בפועל של דמי השכירות במהלך השנים, ובין היתר עקב כך שלטענתו המשיבים מעולם לא התכחשו לחובם.

בין האחים- המשיבים, פרץ סכסוך בו ניתן פסק בוררות והגם שפסק הבוררות עצמו נערך לכאורה בין ילדיהם (איהאב יוסף סוקי ואיסמעיל שריף סוקי) הרי ברור ש"נוכחותם ורוחם" של המשיבים "ריחפה" כל העת על הליך הבוררות.

כך העידו הבוררים במהלך עדותם בבית המשפט קמא כפי שיפורט בהמשך וזו כנראה גם הסיבה שאת הבקשה לביטול פסק הבוררות בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, הגיש המשיב 1 איסמעיל שריף סוקי כאשר המשיב 2 בבקשה זו הינו יוסף סוקי.

מהאמור עולה בברור כי המשיבים כאן ראו עצמם כצד לבוררות בין אם הם היו בו צד באופן פורמאלי ובין אם הם היו בו באופן לא פורמאלי.

התביעה בבית המשפט קמא

כאמור התובע הגיש ביום 26.8.2008 תביעה כספית בסדר דין מהיר כנגד המשיבים בה תבע מהם חוב דמי השכירות בסך של 52,000 ₪.

המשיבים שהיו הנתבעים, טענו שהתובענה התיישנה ובית המשפט החליט לדון בתובענה לאחר שזומנו שני הבוררים לעדות.

בית המשפט לאחר שמיעת העדים נתן את פסק הדין והחליט לדחות את התביעה מהטעם שהחוב בגינו הוגשה התביעה, נוצר לכל המאוחר בשנת 99 ולפיכך התביעה התיישנה, בטרם הוגשה תשע שנים מאוחר יותר.

הכרעה

לאחר שעיינתי בעיקרי הטיעון ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

אומר כבר עתה, כי בית המשפט בדרך כלל דוחה תובענה על הסף רק מקום בו ברור שלתביעה אין כל בסיס.

כאן במקרה זה בית המשפט לא קבע כי התביעה נטולת בסיס או כי חוב דמי השכירות לא קיים, אלא דחה אותה מהטעם של התיישנות.

מפסק הבוררות שניתן ביום 1.6.05 עולה כי אכן נותר חוב לתובע, חוב שמוזכר במפורש בפסק הבוררות: "ממצאי הבוררות שלהלן לפיכך מבוססים על החומר שמסרו הצדדים ושהועמד לרשותם", ובמקום אחר בפסק נאמר על ידי הבוררים:

"סכומים שלהלן לא שולמו ומן הראוי לשלמם מתוך תמורת מכירת החנות:

1. חאלד עבדל גאפר השכרת מחסן 13,000 דולר".

"