חאלד נ' משטרת בית שמש ואח'

החלטה

לפניי בקשה להורות על החזרת רכב תפוס מסוג פורד אקונוליין בעל מס' רישוי 9336923 למבקש.

הרכב נתפס על ידי המשטרה ביום 1.12.09 באיזור בית שמש, עת נהג בו המשיב 2, בחשד ששימש להסעת שב"חים.

לטענת המבקש הוא הבעלים של הרכב ולא המשיב 2. לטענתו נחתם הסכם למכירת הרכב בינו ובין המשיב 2 תמורת 60,000 ₪ והרכב אף נמסר למשיב 2, אלא שהמשיב לא שילם את מלוא הסכום שהתחייב לשלם תמורת הרכב ונותר לו חוב של 35,000 ₪. עוד לטענתו הוסכם בין הצדדים כי העסקה תושלם והבעלות ברכב תועבר רק עם התשלום המלא, אשר אמור היה להתבצע עד ליום 30.1.10.

לטענת המבקש, מאחר ולא שולמה מלוא התמורה ומאחר ואין ביכולת המשיב 2 לשלם את יתרת החוב, הבעלות ברכב נותרה בידיו ולא עברה אל המשיב 2.

המבקש הוסיף כי לא ידע ולא יכול היה לדעת שברכב ייעשה שימוש בלתי חוקי.

לדבריו החזקת הרכב על ידי המשטרה פוגעת בזכות הקניין שלו, והאיזון בין צרכי החקירה והשימוש לרעה שנעשה ברכב מצד המשיב 2 ובין זכותו הקניינית נוטה לזכותו לקבל את הרכב.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 10.2.10 טענה ב"כ המשיבה כי הרכב רשום על שם אמפא ליסינג בכפר סבא ואין כל אינדיקציה לכך שהמבקש הוא הבעלים של הרכב. עוד טענה כי יש סתירה בין טענת המבקש שמכר למשיב 2 את הרכב אך לא קיבל את מלוא התמורה, ובין הגרסה שמסר המשיב 2, אשר טען כי הרכב הוא של המבקש ולא שלו, ולא ציין כלל שהרכב נמכר לו. עוד טענה ב"כ המשיבה כי אם לא הועברה הבעלות, לא ברור מדוע נמצא הרכב אצל המשיב 2. לדבריה, מאחר והרכב שימש את המשיב 2 להסעת שב"חים, תוך שהוא בורח מהשוטרים ומסכן אותם, בכוונת המשיבה לבקש את חילוט הרכב.

ב"כ המשיבה הסכימה כי אין דבר שקושר את המבקש לעבירה.

לאחר הדיון הגיש המבקש אישור מטעם "אמפא קפיטל קאר ליס בע"מ", ממנו עולה כי הרכב נמכר לו בתאריך 20.8.09.

המשיב 2 לא הגיש תגובה. לדיון שהתקיים ביום 5.5.10 הוא הוזמן באמצעות שב"ס.

לשאלת בית המשפט הוא השיב כי הוא מעונין להחזיר את הרכב למבקש.

בין המבקש ובין המשיב 2 נחתם הסכם למכירת הרכב.

על פי ההסכם, הרכב נמסר למשיב 2 ביום 15.11.09.

בהסכם נקבע כי לאחר מסירת הרכב למשיב 2, ישא המשיב 2 בכל מה שנוגע לרכב מבחינת החוק.

סעיף 33 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 קובע כי "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות".

בהסכם אין התייחסות למועד בו תועבר הבעלות למשיב 2.

המבקש הצהיר כי הוסכם והותנה כי הבעלות תעבור על שם המשיב 2 רק לאחר תשלום המחיר המלא (המבקש, סעיף 3 לתצהיר).

בעדותו של המשיב 2 התגלו סתירות בנקודה זו.

לשאלת בית המשפט של מי הרכב, השיב המשיב 2: "בינתיים היה שלי, עכשיו אני רוצה להחזיר לו" (המשיב 2, עמוד 2 לפרוטוקול מיום 5.5.10).