חאיק נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים

פסק דין

עסקינן בתביעה לתשלום הפרשים שונים שלטענת התובע טרם שולמו לו על ידי הנתבעת.

א. נתוני רקע וגדר המחלוקת:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויים מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 בשל הפגיעה שנגרמה לחלקתו הידועה כחלקה 14, מגרש 14/2 בגוש 775 עקב אשור תכנית ג/10567. עם דחיית התביעה הגיש התובע ערר מטעמו לוועדת הערר המחוזית בעניין תשלום הפיצויים (להלן – "ועדת הערר") מכוח סעיף 198 לחוק הנ"ל.

ועדת הערר מינתה שמאי מטעמה (להלן – "השמאי המכריע"), ובסופו של יום קבלה את הערר וחייבה את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובע, כאמור בהחלטתה מיום 7/8/07.

בעקבות מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לגבי גובה הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובע, הבהירה ועדת הערר בהחלטתה מיום 4/9/07 כי בנוסף לסכום הפיצויים שנקבע, על הנתבעת לשפות את התובע בגין הוצאותיו, לרבות הוצאות עבור שכר טרחת השמאי מטעמו בסך של 5,000 ש"ח, ובגין חלקו של התובע בשכר טרחת השמאי המכריע, בסך של 16,356 ש"ח, כאשר סכום ההוצאות נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום ההוצאות ועד למועד השיפוי בפועל. כמו כן נקבע באותה החלטה, כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין שכר טרחה עורך-דין בשיעור הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000 בהתאם לסכום הפיצוי המשולם בפועל.

בעקבות החלטה נוספת של ועדת הערר מיום 4/5/09 קבע השמאי המכריע ביום 19/5/09, כי ערכו של הפיצוי לתקופת הנזק בתאריך הקובע שהינו יום 19/9/02 (מועד אשור התכנית הפוגעת), עומד על 99,309 ש"ח, ולו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל (להלן – "סכום הפיצויים").

ביום 5/10/08 שילמה הנתבעת לתובע סך של 164,909 ש"ח לפי החישוב שצורף כנספח ג' לכתב התביעה.

המחלוקת בתיק דנן נסבה על ארבעה נושאים עיקריים כלהלן: חישובי הריבית בגין סכום הפיצויים; תוספת שיערוך וריבית על סכום ההוצאות; גובה שכר טרחת עו"ד המגיע לתובע; וזכות הנתבעת לקיזוז חוב של התובע בגין היטל השבחה מכל סכום שייפסק לו.

הצדדים הסכימו את בית המשפט להכריע במחלוקות ביניהם על סמך סיכומים בכתב שהוגשו מטעמם.

מפאת הנוחיות אדון בכל אחת מהמחלוקות בנפרד.

ב. סכום הפיצויים:

על בסיס קביעת השמאי המכריע מיום 19/5/09 על הנתבעת היה לשלם לתובע את סכום הפיצויים בסך של 99,309 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19/9/02 ועד התשלום בפועל.

על מנת לבדוק אם הסכום ששולם לתובע על ידי הנתבעת ביום 5/10/08 תואם את החלטות ועדת הערר והשמאי המכריע, אבצע את החישובים הנדרשים נכון למועד זה, קרי עד ליום 5/10/08.

לפי האמור, אם מוסיפים הפרשי הצמדה וריבית רגילה על הסך של 99,309 ש"ח מיום 19/9/02 ועד ליום 5/10/08, יוצא שהסכום לתשלום עומד על 139,094 ש"ח (תדפיס של החישוב ייסרק לתיק במקביל למתן פסק הדין, וסימונו: במ/1).

לעניין זה אבקש להבהיר, כי חישוב הריבית לתקופה הנ"ל נעשה לפי הוראת סעיף 5(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן – "חוק פסיקת ריבית"), שמטעמי נוחיות תכונה בהמשך: 'ריבית רגילה', ללא ריבית נוספת לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית, שתכונה: 'ריבית פיגורים'. דרך חישוב זו מתיישבת עם לשון החלטת ועדת הערר וקביעת השמאי המכריע, מה גם שלא מצאתי הצדקה להטיל על הנתבעת ריבית פיגורים לגבי תקופה זו, שכן סכום הפיצויים שעל הנתבעת היה לשלם נותר לא ברור גם לאחר החלטת ועדת הערר מיום 7/8/07.

המועד הראשון בו התבהרה התמונה לעניין גובה הפיצויים היה עם מתן ההבהרה על ידי השמאי המכריע בקביעתו מיום 19/5/09. ומכאן, שאין כל הצדקה לחייב את הנתבעת בריבית פיגורים לפני שחלפו 30 ימים מיום 19/5/09 – שכן המועד האחרון לפירעון קם רק 30 ימים לאחר מכן, כאשר התקופה של 30 ימים היא פרק הזמן שנקבע על ידי ועדת הערר לפי החלטתה מיום 7/8/07 לביצוע התשלום. ובמלים אחרות, עד 30 ימים לאחר קביעת השמאי, קרי עד ליום 19/6/09, סכום הפיצויים המגיע לתובע נושא הפרשי הצמדה וריבית רגילה.

ואולם בחלוף המועד הנ"ל, משלא שולם הסכום במלואו, זכאי התובע לתשלום ההפרש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים. בהקשר זה מקובלת עלי עמדתו של התובע, ולפיה החלטת ועדת הערר לגבי תשלום סכום כלשהו, היא בגדר החלטה של 'רשות שיפוטית' לפי הגדרתה בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית, ולכן שומה היה על הנתבעת – כמו כל אדם או גוף אחר המחויב בתשלום סכום כלשהו לפי החלטה של רשות שיפוטית - לכבד את החלטות ועדת הערר ולעמוד בחיובים הכספיים אשר הוטלו עליה במועדים שנקבעו לכך, ומשלא עשתה כן ללא הצדק סביר, זכאי התובע לקבל את ההפרש כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית פיגורים לגבי כל התקופה שלגביה הנתבעת לא עמדה בתשלום.

לפי נספח ג' לכתב התביעה (פירוט שנעשה על ידי הנתבעת לגבי הסכום ששולם) מתברר, כי הנתבעת שילמה לתובע בגין רכיב זה סך של 127,188 ש"ח ביום 5/10/08, ולכן ברור כי היה עליה לשלם נכון לאותו מועד את ההפרש שעומד על 11,906 ש"ח (127,188 ש"ח - 139,094 ש"ח). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית רגילה עד ליום 19/6/09 (המועד האחרון לתשלום לאחר שניתנה הקביעה המבהירה של השמאי המכריע) עומד על 12,250 ש"ח, ומאותו יום ועד היום עומד הסכום עם הפרשי הצמדה וריבית פיגורים על סך של 17,804 ש"ח (תדפיסים של החישובים ייסרקו לתיק במקביל למתן פסק הדין, וסימונם בהתאמה הוא: במ/2 ו-במ/3).

בטרם אעבור לפרק הבא אבקש לציין, כי טענת הנתבעת ולפיה עם שינוי התכנית הפוגעת אין התובע זכאי לפיצוי כלשהו, היא טענה שיש לדחות, בהיותה נוגדת את החלטת ועדת הערר אשר קבעה את סכום הפיצויים בשים לב לשינוי התכנית כאמור.