חאין נ' בשארה ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי כספי בסכום של 15,800 ₪, בגין אי תשלום דמי שכירות ונזקים שנגרמו למושכר.

לטענת התובע - השכיר נכס אשר בבעלותו לנתבע 1, לצורכי תפעולו כמזנון. הסכם השכירות היה לתקופה של 12 חודשים החל מיום 20.6.07 ועד ליום 30.6.08. דמי השכירות בסך 1,300 ₪ נקבעו לשלושת החודשים הראשונים וביתר החודשים הועמדו על סך של 1,500 ₪.

נתבע 1 שכר את הנכס ונתבעים 2 ו-3 חתמו כערבים להסכם, אולם בפועל הפעילו את המזנון והשתמשו בו בתקופה הרלבנטית יחד עם נתבע 1. התובע העביר עם הנכס ציוד רב לרבות תנור אפיה חדיש ומקרר אשר ניזוקו על ידי הנתבעים. לאחר שבעה חודשים נטשו הנתבעים את הנכס ללא התראה מראש, תוך גרימת נזק לנכס, לרבות פתיחת קיר והותרת חוב בגין דמי השכירות עבור כל התקופה. כן לא שילמו את חשבון החשמל. התובע עותר לפצותו בגין אי תשלום דמי השכירות בתקופה בה החזיקו הנתבעים במושכר, בגין אי תשלום חשבון החשמל, בגין עלויות תיקון המקרר, התנור והקיר, ובגין עגמת הנפש הרבה שהיתה מנת חלקו.

הנתבעים לא הגישו כתב הגנה.

יוער כי לתיק בית המשפט לא צורפו אישורי מסירה חתומים על ידי הנתבעים.

יחד עם זאת, בדיון שהתקיים בפני התייצבה נתבעת 3.

נתבעת 3 הבהירה כי נישאה ושם משפחתה שונה. כן הבהירה כי עברה לדור במקום אחר.

במהלך הדיון הגישה נתבעת 3 כתב הגנה והסבירה כי כלל לא חתמה על ערבות להסכם השכירות. לטענתה, חתימתה אשר צורפה להסכם זויפה.

עוד טענה נתבעת 3 כי נתבע 1 הודיעה כי אינו חייב לתובע דבר. בנוסף טענה כי עבדה בשרות נתבע 1 במשך כשנתיים לפני חתימת ההסכם, באטליז שבבעלותו. משפתח נתבע 1 עסק של מסעדה בנכס מושא התביעה, עברה נתבעת 3 לעבוד בעסק החדש אך בפועל עבדה בו במשך כחודש ומחצה, בהמשך עזבה את מקום עבודתה ופתחה עסק משלה.

סבורה נתבעת 3 כי בינה ובין התובע אין כל יריבות ואין מקום לחייבה בדין.

נתבע 1 זומן במסירה אישית על ידי התובע ביום 4.11.09 בהתאם למסמך שהוגש בדיון (במ/1).

נתבע 2 לא זומן כדין.

התובע העיד, כי הסכם השכירות נחתם בנוכחות נתבעת 3 ובנוכחות אדם נוסף (נתבע 2) שהיה מבאי המקום ואחד ממכריו של נתבע 1.

כן טען, כי נתבעת 3 ניהלה את המסעדה בפועל. לראיה הציג חשבונית אשר יועדה ה לנתבעת 3.

נתבעת 3 התכחשה להיותה אחראית לתשלום בגין החשבונית והסבירה כי היתה אחראית על ההזמנות מטעם המסעדה בהיותה מנהלת המסעדה, אך לא מעבר לכך. כן טענה פעם נוספת כי לא חתמה על ערבות עבור חיוביו של נתבע 1.

אין לו לבית המשפט את שעיניו רואות, אוזניו שומעות ומצפונו מורהו.

כאמור נתבעים 1 ו-2 נעדרו מן הדיון.

יש לתת משקל ממשי לעדות התובע בנוגע למעמד חתימת ההסכם, כמו גם לטיב חתימת נתבעת 3 על כתב הגנתה, הדומה במובנים רבים לחתימה על כתב הערבות.

בנסיבות אלה, קשה לקבל את טענת נתבעת 3 כי חתימתה זויפה על גבי כתב הערבות.