חאזם נ' חאזם ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לנזקי גוף.

רקע כללי.

התובע יליד 1971, טוען בתצהירו כי ביום 3.11.07, יום שבת, התבקש ע"י הנתבע מס' 1 ( להלן: הנתבע), שהינו אחיו ומעבידו בזמן התאונה, להוביל משא של עצים מהצפון לאתר העבודה ברשפון. התובע העמיס את העצים ונסע לכיוון אתר העבודה כשהוא מלווה בידיד וקרוב משפחה בשם כיוואן סאלח ( להלן: העד).

התובע הגיע לאתר העבודה והחל פורק את המטען מהרכב ומעבירו למשטח של בטון יצוק. לטענת התובע , המשטח היה מלא במכשולים רבים שהיו פזורים, כגון אבנים, ברזלים ועוד, אשר גרמו למעידתו ונפילתו, (להלן: התאונה).

המל"ל הכיר בתאונה זו כתאונת עבודה, והתובע נבדק ע"י ועדה רפואית שליד המל"ל. תחילה נקבעו לתובע נכויות זמניות ובסוף נקבעה נכותו הצמיתה בשיעור של 19% בשל הגבלה בתנועות שורש כף יד ימין, ושינויים במפרק של שורש כף יד שמאל.

אף שהתובע תמך את תביעתו בחוות דעת, אם כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה נכותו הרפואית של התובע, בתחום האורטופדי, הינה בשיעור של 16.5%.

לא קיימת מחלוקת, אם כך, בעניין שיעור נכותו הרפואית של התובע, יחד עם זאת הצדדים, נחלקו באשר לנסיבות התאונה, שאלת האחריות, היקפו של הנזק וגם הכיסוי הביטוחי.

למחלוקות שהתגלעו בין הצדדים אדרש להלן, אך תחילה אביא את טיעוניהם כפי שהובאו בסיכומים שנשמעו בתום הישיבה אשר התקיימה ביום 7.10.10.

טענות הצדדים.

התובע טוען כי הוכיח את נסיבות התאונה, כן מוסיף שבנסיבות נכון לקבוע כי האחריות נופלת לשכמם של הנתבעים, שלא דאגו למשטח עבודה נקי ממכשולים. גם בעניין האשם התורם התובע בדעה כי בנסיבות הוא פעל כמצופה מעובד סביר עת מילא אחרי הוראות מעבידו, מכאן שאין להשית עליו אשם תורם כשלהו.

לעניין הנזק התובע הפנה בסיכומיו לתחשיבי הנזק שהוגשו מטעמו, שבגדרם הוא כמת את נזקיו בסך של כ- 500,000 ₪.

מפאת העובדה שהנתבעת מס' 2 ( להלן: המבטחת), סירבה לייצג את הנתבע כן התנערה מהכיסוי הביטוחי בטענה כי התובע והנתבע עשו יד אחת כדי להוציא ממנה כספים בדרכי רמייה, אז הנתבע התמקד בסיכומיו בטענה זו. הוא הדגיש, כי מלבד הטענה המבטחת לא הניחה אף תשתית ראייתית שבכוחה לתמוך בטענה גורפת זו, מכאן שנכון לחייבה בכל פיצוי שיפסק גם בהוצאותיו.

המבטחת הרחיבה בטיעוניה באשר לנסיבות התאונה. לגישתה, התובע לא הרים את הנטלים הרובצים לפתחו, בייחוד לנוכח התהיות גם הסתירות עליהם הצביעה בסיכומיה. המבטחת טענה, כי התובע לא מסר גרסה ברורה באשר לסיבת נפילתו שנותרה עמומה, בייחוד שעה שהסיבה הנטענת לא זכתה לאזכור בתעודת המיון גם לא במסמכים נוספים. כן הוסיפה, תמוהה העובדה שלמרות התרחשות התאונה באזור המרכז, התובע דווקא טופל בביה"ח בנצרת. גם נטען, כי הנתבע מילא ומסר למבטחת טופס הודעה על תאונה, ברם ולמרות הנטען בדבר נוכחותו של עד, הנתבע מסר בטופס זה כי לא נכחו עדים בזמן התאונה, כלל וכלל.

לחילופין, המבטחת טענה כי שאלת האחריות לא הוכחה או למצער התאונה התרחשה בשל אשם בלעדי או מכריע מצד התובע.

גם המבטחת ראתה בסיכומיה להפנות לתחשיבי הנזק שהוגשו על-ידה, לעניין שאלת הנזק והיקפו.

התאונה.

הבאתי לעיל את תמצית גרסתו של התובע , שזכתה לפירוט בתצהירו וגם במסגרת חקירתו הנגדית בייחוד באשר לסיבת הנפילה. התובע מסר מפורשות, בניגוד לטענת המבטחת, כי סיבת הנפילה ידועה לו ( עמ' 14, ש' 16), כן פירט כי נפילתו ארעה בעקבות :" עצים ברזלים וחוטי קשירה" ( עמ' 14, ש'21). אמנם התובע לא מסר ולא תיאר בעדותו את החפץ הספציפי שגרם לנפילתו, אך אין הדבר גורע מעוצמת גרסתו. התובע הסביר בפניי כי חומרי הבנייה היו פזורים על משטח זה, כך שבהליכתו עת נשא לוחות העץ, היה עליו לפלס את דרכו בין כל המכשולים הנ"ל, עד אשר רגלו נלכדה הוא נפל ונחבל. אפשרי ומתקבל על הדעת שהתובע לא הבחין באותו חפץ שגרם לנפילתו, וגם אחרי התאונה דעתו הוסחה ולא התעניין באיתור וזיהוי אותו חפץ לאור הכאבים העזים מהם סבל.

יתרה מכך, התרשמותי מהתובע הינה חיובית ביותר, ניכר בעדותו כי מסר את האמת במלואה, לרבות סיבת נפילתו על אף שלא נקב בפרטי החפץ שגרם ישירות לנפילתו. התובע הסביר כי נפל מפאת העובדה שרגלו נתקלה במכשול מבין אלה שמנה בעדותו, ולדבריו אלה אני מאמין.

עדותו של התובע מקובלת עלי, כך גם תיאוריו באשר להתרחשות התאונה. בעניין התרשמותי מהתובע אני רואה להמחיש זאת בתשובותיו הכנות בכל שאלה שהופנתה אליו. בין היתר, התובע נשאל במסגרת חקירתו הנגדית אם נקבעה לו בעבר נכות עקב תאונה קודמת, אם היה אי פעם מובטל, אם זכה לקבל בעבר הבטחת הכנסה, ולכל השאלות האלו וגם אחרות העד מסר תשובה חיובית ללא אף היסוס או התלבטות ( עמ' 16, ש' 2-11).