חאזם מסראווה ואח' נ' לינה טורס ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בדיון שהתקיים ביום 19.1.09, וכבר עתה אומר שדינה להידחות.

רקע

2.להבנת מכלול העניין, והנימוקים להחלטה, יש לסקור קצרות את קורות התיק: כתב התביעה הוגש בחודש 4/2009. לאחר שבית המשפט נעתר לבקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת כתב הגנה, אולם משלא הוגש כתב הגנה חרף הארכה שניתנה, ניתן בחודש 7/2009 פסק-דין בהעדר הגנה. בחודש 10/2009 הוגשה בקשה לביטולו, ובדיון שהתקיים ביום 21.4.2010 הגיעו הצדדים להסכמה, שהוכתבה לפרוטוקול וקיבלה תוקף של החלטה, לפיה יבוטל פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,800 ₪ תוך 45 יום. עוד הוסכם (חרף מה שנראה כסתירה אינהרנטית), שכתב הגנה יוגש תוך 30 יום מיום הדיון.

3.בפועל, לא מילאו המבקשים אחר שני תנאים אלה: בחלוף 45 יום לא שולם סכום ההוצאות, ואף כתב ההגנה הוגש רק בחלוף 46 יום (ולא 30, כמוסכם).

4.יודגש – בעת הגשת כתב ההגנה, לאור ההסכמה בדבר התנאי לביטול פסק-הדין, כלל לא בוטל פסק הדין, והוא נותר עומד בתוקפו! לפיכך, כלל לא ניתן היה לקבל לרישום את כתב ההגנה.

5.המשיבים לא דקו פורתא בעניין זה, ובתיק לא התחדש דבר עד לדיון הבא (שנועד להיות ישיבה מקדמית) ושנקבע ליום 19.1.2011.

6.לדיון זה לא התייצבו המבקשים, ואילו ב"כ המשיב טען, לראשונה, כי סכום ההוצאות שנקבע לשם ביטול פסק-הדין כלל לא שולם. באותה נשימה ביקש כי יינתן פסק-דין בהעדר התייצבות. לאור הוראות תקנה 157 לא ניתן היה להיעתר לבקשה השניה, אולם ממילא, כפי שציינתי בהחלטתי באותו מעמד, לא היה מקום לשקול זאת, שכן אם אכן לא שולמו ההוצאות, ממילא לא בוטל פסק-הדין משנת 2009.

7.למבקשים ניתנה שהות בת 14 יום להתייחס לטענה בדבר אי-תשלום ההוצאות המוסכמות, והם חויבו בהוצאות בסך 3,600 ₪ עבור הדיון ואופן ההתנהלות עד אותה עת.

דיון והכרעה

8.עתה, במסגרת תגובתם לשאלת ההוצאות, עותרים המבקשים לביטול ההחלטה שניתנה בדיון, ובעיקר החיוב בהוצאות. בתגובתם/בקשתם, תולים המבקשים את הקולר בבא-כוחם לשעבר, שייצגם בדיון מיום 21.4.2009, ושלדבריהם כלל לא הודיע להם אודות ההסכמה שבכפוף לה אמור היה פסק-הדין להיות מבוטל. על בקשה זו הוגשה תגובה, ועליה תגובה נוספת, שלהן אייחד את הדיון בהמשך החלטה זו.

9.לא ניתן לקבל טענה זו. שלוחו של אדם כמותו, וההסכמות אליהן הגיע ב"כ המבקשים דאז מחייבות אותם. ככל שלמבקשים טענה בעניין זה, יפנו אותה אל בא-כוחם לשעבר (כפי שלדבריהם הם אכן מתעתדים לעשות). במסגרת ההליך שבפני, נתפסו המבקשים במילות בא-כוחם, וההסכם שקיבל תוקף של החלטה עומד על מכונו. משלא עמדו בו המבקשים, ולא שילמו את ההוצאות תוך 45 יום, ממילא פקעה ההסכמה אודות ביטול פסק-הדין, וכתב ההגנה שהוגש לתיק הוא כחשפא בעלמא, והיה כלא היה.

אין בכוח החלטתי מיום 19.1.11 כדי לשנות עובדה זו, וגם בביטול החלטתי האמורה – אילו היתה הצדקה לבטלה – אין כדי לשנותה. מכאן, כי דין התיק להיסגר.

10.באשר לחיוב בהוצאות, שהושת בדיון האחרון, הרי שמאותם טעמים – חיוב זה מוצדק הוא, ומשקף נכונה את אופן התנהלות המבקשים (באמצעות בא-כוחם לשעבר) בתיק.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 19.1.11.

11.ברם, בכך לא תם העניין, ויש להתייחס גם לשתי הנקודות הבאות:

א.ראשית, בתגובתם על תגובת המשיבים דיווחו המבקשים כי שילמו את ההוצאות בסך 1,800 ש"ח שנפסקו בדיון מיום 21.4.2009. אין בפעולה זו ולא כלום – שכן כלל לא נפסקו הוצאות באותו דיון, אלא כתנאי לביטול פסק-הדין. שעה שלא שולמו תוך 45 יום, פקע התנאי, פסק-הדין נותר על עומדו, אך פקע גם החיוב בהוצאות. מכאן, כי לכל היותר ניתן לזקוף את הסכום ששולם כתשלום על חשבון ההוצאות שנפסקו בדיון האחרון, או על חשבון החוב הפסוק בתיק העיקרי.

ב.שנית, וחשוב מכך, באותה תגובה הלינו המבקשים על הלשון בה נקט ב"כ המשיבים בתגובתו לבקשתם, ובצדק הלינו, שכן תגובתו של ב"כ המשיבים מנוסחת בלשון קשה ונוקבת, עם נטיה לוולגריות ("די נמאס מהשקרים", "אדם קטן שפל ובוטה", וכיו"ב), שאינה מכבדת את כותבה ומשלח-ידו; ועוד יותר: בלא שניתן למצוא בגוף הדברים הצדקה לכך, שכן המתואר על ידי ב"כ המשיבים מחזק, למעשה, את הטענות שהעלו המבקשים נגד בא-כוחם לשעבר, ואינו מגלה סיבה לפקפק בכנותם. מן הראוי שב"כ המשיבים ימתן את אופן התנסחותו בכתבי טענות המוגשים לבית המשפט, ויעיין בהחלטות ובחוות דעת שניתנו בהקשר זה על ידי בתי הדין המשמעתיים וועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין.

12.בשים לב לאופן ההתבטאות, מצאתי לנכון, בניגוד לתוצאת החלטה זו, לחייב את המשיבים בהוצאות המבקשים בסך של 1,800 ש"ח. לא נסתר מעיני, כי סכום זה שווה להפרש בין הסכום ששילמו המבקשים, לדבריהם, אך לאחרונה, כמתואר לעיל, לבין סכום ההוצאות שנפסק בדיון מיום 19.1.2011 לטובת המשיבים.

המזכירות תסגור את התיק.