חאג יחיא נ' מש אריאל

החלטה

הרקע:

הורתו ולידתו של הדיון שבפני בבקשה שהוגשה על ידי המבקש מכוח סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) תשכ"ט - 1969 (להלן: "הפסד"פ") ובה עתר המבקש להורות על שחרור תפוס – רכב שנתפס על ידי המשיבה 1 -ואשר הבעלות עליו היתה רשומה במועד הרלוונטי על שם המבקש. (להלן רכב 1 או הרכב או התפוס).

הרכב נמסר למשיבה 2 אשר טענה לבעלות עליו בנסיבות שתפורטנה.

כפי שיובהר בהמשך, המדובר בסוגיה של "שניים אוחזים בטלית זה טוען כולה שלי וזה טוען כולה שלי".

אלא שהשאלה המונחת לפתחו של בימ"ש בשלב זה איננה הכרעה בנושא הבעלות אלא מתרכז בשאלה האחת והיחידה:

לידי מי צריך היה להימסר התפוס במסגרת סעיף 34 לפסד"פ – הא ותו לא!

להלן תפורט השתלשלות העניינים הצריכה לדיון:

1.ביום 28.8.05 נתפס במחסום 109 רכב מאזדה לאנטיס מס' 7500527 "רכב 1" בו נהג עבד אל כאדר (יקרא להלן: "המחזיק") כאשר ברשיון הרכב צוין שם הבעלים הרשום חאג' יחיא מוחמד (להלן: "המבקש").

אעיר כבר עתה כי על פי עדות המבקש הודע לו עוד במועד בו נתפס הרכב כי הרכב נתפס על ידי המשטרה אך הוא לא הגיש בקשה להחזרת התפוס בסמוך לאותו מועד ואין חולק כי הבקשה לשחרור תפוס הוגשה – כעולה מחותמת נתקבל - רק ביום 23.8.06 ודהיינו שנה חסר 5 ימים לאחר שהרכב נתפס ולאחר שהודע לו על התפיסה.

2.בדיעבד מסתבר כי לכל אלה קדמה השתלשלות לפיה עוד ביום 29.3.05 הודיע מר אליהו כרמן (להלן: "המבוטח") לחברת הביטוח AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") כי רכבו – רכב מסוג מאזדה מ.ר 72-230-27 (להלן: "רכב 2") אשר היה מבוטח אצל המבטחת הנ"ל נגנב באותו יום.

המבטחת פיצתה את המבוטח בגין גניבת רכבו בסך של 59,466 ₪- מלוא ערך הרכב בהתאם למחירון הרלוונטי.

כנגד קבלת הפיצוי חתם המבוטח על יפוי כוח להעברת הבעלות ברכבו למבטחת.

4.לאחר שנתפס רכב 1, נבדק בחשד להיותו גנוב/מזויף ובחוות דעת שנערכה על ידי מומחה מטעם המשטרה ביום 30.11.05, מפרט המומחה רס"מ יוסי כהן ממחלק זיהוי פלילי מרחב שומרון את הבדיקות שערך ברכב 1 לצורך בחינת כשרות מספרי שלדה ומנוע וקביעת זהותה המקורית של המכונית. הבדיקה העלתה כי מספר השלדה המופיע על גבי מדבקה שנמצאה בקיר האש במכונית 1, שייך לרכב 2 אשר הודעה לגבי גניבתו נרשמה בתאריך 29.3.05.

המומחה הגיע למסקנה כי מדובר במשטח קיר אש ששייך למכונית אחרת וחובר למכונית 1.

5.לאחר שרכב 1 נתפס מהמחזיק, הגיש בא כוחו של המחזיק בקשה לקבלת הרכב אך לאחר שעיין בחומר החקירה ובחוות הדעת, החליט לוותר על הבקשה.

6.ביום 8.12.2005 התקשר המבוטח למבטחת והודיע כי התקשרו אליו ממשטרת אריאל והודיעוהו שהרכב נמצא. בהמשך אישרה המשטרה- המשיבה 1 למבטחת כי הרכב נמצא וביקשה כי המבטחת תשלח נציג מטעמה וכך פעלה המבוטחת וביום 22.12.05 נמסר רכב 1 לידי המבטחת.

7.המבקש עצמו לא נענה להזמנות המשטרה, לא נחקר כל אותה עת ולא אותר והמחזיק טען שאינו יכול לאתרו.

המשטרה הודיעה למחזיק כי על כוונתה להחזיר את הרכב למבטחת ואפשרה לו להגיש בקשה לבית המשפט או למשטרה בנושא.

משלא הגיב המחזיק, מסרה המשטרה את הרכב לחברת הביטוח.