חאג'ב-אסדי נ' חליחל ואח'

פסק - דין

1.התביעה שבפניי, הינה בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 3/7/09.

2.הנהג ברכב התובע ( להלן: "התובע"), טוען כי נסע ברכבו בכביש עכברה צפת, אותת לצד ימין על מנת לעצור ולהסיע טרמפיסט בשם מוחמד קאסם חליחל אשר עמד בתחנת טרמפיסטים בצידו הימני של הכביש, התובע עצר וחיכה לטרמפיסט בכדי שיעלה לרכב, ולאחר מכן פגע הנתבע מס' 1 ברכבו מאחור.

3.הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") מאשר כי פגע מאחור, אך טוען כי רכב אשר בא ממולו לא נתן לו זכות קדימה גרם לו להיצמד לשולי הכביש על מנת להימנע מתאונה, הנתבע המשיך בנסיעתו בנתיב הימני כאשר הינו צמוד לשוליים, כאשר לפתע סטה התובע מהנתיב הימני אף הוא לכיוון השוליים, ללא איתות ובמהירות על מנת לעצור לטרמפיסט.

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעוברים ועדה נוספת אשר העידו והדגימו כל אחד, לפי גרסתו, את אופן התרחשות התאונה, ועיינתי במסמכים שהוגשו, לרבות חוות דעת השמאי וצרופותיהם.

5.לאחר ששמעתי את העדים, ולאחר שעיינתי במסמכים, אני סבורה כי האחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבעים, להלן אנמק:

5.1גרסת התובע, לפיה, פגע הנתבע בו מאחור נתמכה גם בעדות הנתבע : "הוא חתך אותי בלי איתות ועצר בהפתעה בשוליים ופגעתי בו מאחורה " ( עמוד 2 לפרוטוקול שורות 20 – 19).

5.2הנתבע נסע מאחורי התובע והבחין בו, ואף הבחין בטרמפיסט שהתכוון להעלות, לא שמר מרחק מהתובע וכתוצאה מכך, פגע בו מאחור.

5.3אין לקבל גרסת הנתבע לפיה, התובע חתך באופן פתאומי לשוליים וכתוצאה מכך נאלץ לפגוע בו מאחור וזאת לאור עדות הנתבע עצמו כי הוא נסע בנתיב ראשי ימני, ואילו הנתבע עצר בצורה פתאומית בשוליים, ברי, הנתבע לא נסע בשוליים.

5.4הנתבע סתר את עצמו במספר הזדמנויות לעניין מיקום רכבו ביחס לרכב התובע. בכתב התביעה כתב כי כתוצאה מרכב שבא ממולו נאלץ לרדת לשוליים ובפניי העיד, כי הוא נסע בנתיב הימני הראשי, ולא בשוליים .

5.5גם אם נלך לשיטת הנתבע כי התובע חתך אותו ועצר בפתאומיות בשוליים, הרי הפגיעה אירעה בשל כך שהנתבע ירד לשוליים בצורה פתאומית, עת ניסה לברוח מהרכב שבא ממולו, כאשר רכבו של התובע כבר נעצר בשוליים. חיזוק לכך ניתן למצוא בתרשים אשר ערך התובע במשטרה, ואשר צירף התובע לכתב תביעתו, ממנו עולה כי רכבו של התובע נמצא בשוליים במקביל לכביש ואילו רכבו של הנתבע נמצא בחלקו על הכביש ובחלקו השני על חלק מהשוליים .

5.6 עדות התובע לגבי כיוון נסיעתו והדרך בה עצר רכבו, הייתה אמינה ולא נסתרה במסגרת החקירה הנגדית. התובע העיד כי נסע ישר, וכאשר הבחין ממרחק במישהו מהכפר עם קרטונים של ביצים ולאחר שחלף על פניו, עצר עצירה מוחלטת , המתין לטרמפיסט ותוך כדי המתנה, קיבל מכה מרכבו של הנתבע.

5.7הנזקים, צורתם ומיקומם אף הם מחזקים את המסקנה כי הנתבע הוא אשר פגע ברכב התובע מאחור, כאשר האימפקט העיקרי היה מאחורה בצד שמאל של רכב התובע.

התובע העיד כי הנתבע הדף אותו 30 – 20 מטר קדימה וכתוצאה מכך הרכב הוכרז כאודן כללי.

5.8 עליי להדגיש כי התובע לא נמנע מזימון הטרימפסט, וטען כי הטרימפסט לא הסכים לבוא ולהעיד במשפט בשל קירבה משפחתית בינו לבין הנתבע, ומכאן אין לזקוף אי זימון העד כראייה הפועלת לחובתו.

6.לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הרים את נטל ההוכחה והוכיח את תביעתו.

7.אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 10,635 ₪ וכן הוצאות משפט על סך 400 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"א, 27 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.