חאג' נ' תיתי

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר, ביחס לשלושה שיקים על סך 1,500 ₪ כל אחד, למועדים 15.4.10, 15.5.10 ו-15.6.10.

לטענת המבקש, מדובר בשיקים שניתנו על ידו כערב לחובו של מוחמד ג'והר לזוכה, בתיק הוצל"פ אחר, שמספרו 0813906090. על פי הנטען, החוב העיקרי בתיק הנ"ל סולק, כאשר נתפס רכבו של החייב ונמכר. בנוסף טוען המבקש, כי שולם סך 1,000 ₪ על חשבון החוב על פי קבלה שצורפה, ועוד סך של 3,000 ₪, על פי מסמך שנערך בין מוחמד ג'והר לבין הזוכה.

המבקש טוען, איפוא, כי החוב העיקרי סולק, ועל כן אין עילה לתבוע אותו בתשלום השיקים.

בהתאם להחלטתי הוגשה תגובה מטעם המשיב.

המשיב מאשר בתגובתו, כי אמנם מדובר בשיקים שניתנו לשם סילוק חובו של מוחמד ג'והר בתיק ההוצל"פ הנ"ל, וכי כל תשלום שיבוצע על חשבון החוב דנן ייגרע גם מהחוב העיקרי, אך מדגיש, כי אין מדובר בערבות, אלא בשיקים שמשך מוחמד ג'והר, הנפרע הוא המבקש, והוא הסב את השיקים לטובת המשיב.

עוד טוען המשיב בתגובתו, כי אמנם נתפס רכב במסגרת התיק הנ"ל ונמכר, אך על פי החלטת רשם ההוצאה לפועל הועברו הכספים לצד ג', ולמעשה נותרה בתיק יתרת חוב בסכום של 13,109 ₪, כפי שעולה מדף החשבון שצורף לתגובה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי, כי דין התנגדות זו להידחות, היות ואין בה ממש.

המסמכים שצורפו לתגובת המשיב מעידים על כך, שהחוב העיקרי כלל לא סולק, ובכך נשמטה הקרקע תחת טענתו העיקרית של המבקש, בדבר סילוק החוב באמצעות מכירת הרכב המעוקל. הרכב אמנם נמכר, אך על פי החלטת כב' הרשם חלאילה, הועברו הכספים לנושה המובטח, שרשם משכון על הרכב, ולמעשה לא זכה הזוכה אלא להחזר הוצאותיו בהליך תפיסת הרכב. יתר על כן, הטענה בדבר תשלום סך 1,000 ₪ על חשבון החוב אף היא אינה יכולה להועיל למבקש, היות ודף החשבון בתיק העיקרי מעיד כי אכן בוצעה הקטנת חוב בגין תשלום זה, וכי יתרת החוב האמורה הינה לאחר הפחתת התשלום. גם הטענה באשר לתשלום סך 3,000 ₪ על ידי החייב העיקרי אינה יכולה להועיל למבקש, הן משום שהיא נתמכת אך ורק במסמך שערך החייב העיקרי עצמו, ולא באישור מטעם הזוכה, והן משום שגם בהנחה כי שולם סכום נוסף של 3,000 ₪ על חשבון החוב העיקרי, כנטען, עדיין עולה החוב העיקרי על החוב נשוא תיק זה.

כאמור, טענתו של המבקש היא, כי החוב העיקרי נפרע, הא ותו לא, ואילו תגובת המשיב מוכיחה, כי החוב העיקרי לא נפרע עדיין.

באין טענת הגנה אחרת, ולאחר שנסתרה טענת ההגנה שבתצהיר, אין עילה ליתן למבקש רשות להתגונן.

אשר על כן אני דוחה את ההתנגדות, ומחייבת את המבקש בהוצאות המשיב, בסך 500 ₪.

החלטה זו ניתנת בהתאם לתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"א, 03 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: