חאג' יחיא(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופטת שרית זמיר) מיום 7.2.11 (תיק מ"ת 43915-01-11) (להלן: "ההחלטה"), בה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העוררים לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום והורה על מעצרם עד תום ההליכים.

2.כנגד העוררים ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות כדלהלן:

לעורר 1: ששה אישומים בעבירות של גניבת 10 רכבים וכן עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, איומים והפרעה לשוטר.

לעורר 2: ארבעה אישומים, שניים מהם בעבירות של גניבת רכבים וקשירת קשר לגניבתם, אישום אחד בעבירה של הפרת הוראה חוקית ואישום נוסף בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

3.ב"כ העוררים מיקד את טענותיו בתשתית הראייתית, לכאורה, כשלגבי עורר 1 הסכים כי אם יימצא כי קיימת תשתית כאמור, אזי קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים. לגבי העורר 2, הערר מתייחס הן לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, הן לעניין חלופת המעצר והן לטענת אפליה ביחס למעורב אחר בפרשה.

4.באשר לראיות נטען כי מדובר בראיות נסיבתיות, רובן ככולן איכונים והקלטות סתר, שאין די בהם כדי להקים תשתית ראייתית מספקת. כמו-כן נטען כי בית משפט קמא התעלם מכך שאין בידי המשיבה ראיות ישירות הקושרות את המשיבים וכי אין בידה איכונים מדוייקים למקום הימצאות העוררים במועד ביצוע העבירות. ככלל נטען כי טעה בית משפט קמא בפרשנות שנתן לראיות שבידי המשיבה.

5.בדיון ביקש ב"כ העוררים לבחון מחדש את התשתית הראייתית שלטענתו, אין די בה.

6.ב"כ המשיבה טען כי ההחלטה מבוססת ומנומקת. הראיות, לטענתו, מצביעות על החלק המשמעותי והדומיננטי של עורר 1, ששלח מספר פעמים את האחרים לתצפת על ניידות משטרה, לפתוח צירים וכו'. כמו-כן האיכונים קושרים את העוררים קרוב מאוד למקומות מהם נגנבו הרכבים ויש בראיות שנצברו תשתית ראייתית לכאורית מבוססת.

7.לאחר שבחנתי את חומר החקירה שהוצג בפני, את ההחלטה ואת טיעוני העוררים, נחה דעתי כי דין הערר להדחות.

8.כתב האישום הוגש כנגד 10 נאשמים וביניהם שני העוררים, לפיו מחודש 12/10 ועד חודש 1/11 היה העורר 1 ראש כנופיה המהווה התארגנות עבריינית של גנבי רכב והאחרים היו חברים בהתארגנות. חלק מהם ובהם העורר 2, פעלו בשליחות העורר 1 בתפקידי תצפיתנים, פתיחת צירים, עיקוב ואיתור ניידות משטרה ורכבים גנובים (כנופיית טייבה). אחרים שימשו כנהגים שהעבירו את הרכבים לשטחי הרשות.

9.ההחלטה מתייחסת לכל אישום ואישום ומפרטת את הראיות הקושרות, לכאורה, את העוררים למיוחס להם. לא מצאתי כי נפל בה פגם וכי יש מקום לחזור ולסקור את הראיות ואת התמונה העולה מהן.

10.א.העובדה כי מדובר בראיות נסיבתיות בלבד אינה מונעת האפשרות הנראית סבירה שראיות נסיבתיות אלו יובילו, בסופו של דבר, להרשעת העוררים. יש להסתכל על מכלול הראיות ולבחון את משקלן לאחר הרכבתן יחד לפסיפס שלם (ראה בש"פ 8647/10, שחר אוחיון נ' מדינת ישראל והאסמכתאות שאוזכרו שם, בש"פ 4227/10, עירן בן חיים נ' מדינת ישראל).

ב.אף שתיקת העורר 1 בחקירתו שתיקה גורפת, מחזקת את ראיות המשיבה (ראה

בש"פ 3908/10, ציון בן עמי נ' מדינת ישראל, בש"פ 1618/07, רמי זגורי נ' מדינת ישראל והאסמכתאות שאוזכרו בו).

אין ממש בטענת ב"כ העוררים כי בית משפט קמא סקר בהחלטתו את שיטת הפעילות המיוחסת לכנופיה באישומים השני והשלישי ועם זאת, מצא כי השיטה אינה תקפה לאישום השלישי.

באישום השלישי מיוחסות לעוררים שתי גניבות רכב. באשר לרכב שנגנב מנתניה (פולקסווגן גולף) נמצא כי קיימות ראיות מספיקות ואילו באשר לרכב שננגב מת"א (פולקסווגן ג'טה), לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת.

אין בעובדה שביחס לאירוע אחד מבין רבים לא נמצאה תשתית ראייתית, כדי לפגום בתשתית הקיימת ליתר האירועים.

טענת ב"כ העוררים לקיומה של אפליה בין העורר 1 לבין משה תגר, דינה להידחות

מהנימוקים שפורטו בהחלטה (אישום שישי).