חאג' יחיא(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בכפר סבא כב' השופטת מירב בן ארי בתיק מ"ת 8722-06-10

במסגרתה הורתה על מעצר העוררים עד תום ההליכים לאחר שבימ"ש לא מצא לשחררם לחלופה המוצעת אשר נבחנה על ידי קצין מבחן.\

בעניינם של העוררים הוגשו תסקירים, תסקירים משלימים, תסקירים נוספים, האחרון הגיע ביום 6.10.10 עובר למתן ההחלטה.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ העוררים כי בימ"ש קמא טעה כשמצא להורות על מעצר עד תום ההליכים ובהחלטתו זו סותר החלטות קודמות של בימ"ש כך גם סותר החלטת ביהמ"ש המחוזי בערר שהוגש שניתן על ידי כב' השופטת לורך ולא מקובל כי בימ"ש קמא יהפוך החלטת ערכאת ערעור.

בימ"ש קמא לא נתן משקל לעובדה כי הנימוק העיקרי, חילול כב' המשפחה, ירד מהפרק. ביהמ"ש לא נתן דעתו לעובדה כי נערך הסכם בין הצדדים וכי הייתה 'סולחה' ועל יסוד כל האמור לעיל נתבקש ביהמ"ש להורות על שחרורם של העוררים.

ב"כ המשיבה מתנגדת לשחרור.

השאלה הצריכה לעניין הינה האם טעה בימ"ש קמא בהחלטתו המורה על מעצר עד תום ההליכים אם לאו.

עיון בהחלטת בימ"ש קמא מלמד כי ביהמ"ש הגיע לתוצאה בהחלטתו לפיה הורה על מעצר עד תום ההליכים לאחר שמצא, נוכח כל החומר שהיה בפניו, נוכח כל התסקירים שעמדו לנגד עיניו, כי אכן המפקחים שהוצעו ראויים לשמש כחלופה סבירה לכשעצמם, אך לכל אורך הדרך לא נתן בימ"ש דעתו בשאלה הבסיסית, היסודית, העיקרית, המהותית והיא מתן אמון בעוררים עצמם.

אין מקום להורות על בחינת חלופה כלשהי כל עוד ביהמ"ש אינו יכול ליתן אמון בעוררים. רק לאחר שיכול ביהמ"ש ליתן אמון בעוררים יבחן מידת אמון כזו או אחרת שניתן לתת במפקחים.

יהיה המפקח הטוב שיהיה וככל שיהיה האמון במפקח בלבד אינו מספיק לצורך החלטה לשחרור.

עיון בתסקיר בימ"ש קמא שעמד לנגד עיניו ביום 6.10.10 מלמד כי העוררים נוקטים בגישה מטשטשת בקשר לנסיבות האירוע, כי קיימים חלקים תוקפניים באישיות, העדר יכולת לקחת אחריות על דפוסי התנהגות מחשידים וקצין המבחן עצמו מתקשה לומר לביהמ"ש כי אכן נשלל הסיכון להתנהגות בעייתית חוזרת במצבי לחץ ותסכול.

נוכח כך מתקשה קצין המבחן להמליץ על שחרור.

נוכח האמור לעיל הרי שבימ"ש קמא לא טעה בהחלטתו להורות על מעצר עד תום ההליכים, בהחלטתו זו איננו מערער על החלטת כב' השופטת לורך.

שונה מקרה זה מבש"פ 6951/10 שניתן על ידי כב' השופט פוגלמן ביום 6.10.10, שכן בעניין שנדון בפניו התסקיר המליץ על שחרור והיה מדובר במי שעברו נקי. עובדות אלה אינן קיימות במקרה שלפני.

גם אם הייתה 'סולחה' וגם אם הוסרה 'עננת כבוד המשפחה' עדיין האמור בתסקיר זועק. קיים חשש ממשי להישנות המעשים במקרה של לחץ ותסכול.

חומרת המעשים כפי שהיא באה לידי ביטוי בעובדות כתב האישום, בקיומן של ראיות לכאורה, בכל האמור בתסקיר, מוביל לתוצאה אחת במקרה זה, למעצר עד תום ההליכים ויש לציין כי ביהמ"ש עשה כברת דרך לבדוק היטב אם ניתן לשחרר במקרה זה אם לאו.

ההחלטה המורה על מעצר עד תום ההליכים באה לאחר בחינה מאוד מאוד מדוקדקת.

בסיכום, לא מצאתי כי בימ"ש קמא טעה – הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ח חשון תשע"א, 26/10/2010 במעמד הנוכחים.