ח.ש בקרנה בשר הכפר בע"מ נ' קאוס בשר טרי בע"מ ואח'

פסק דין

טענות התביעה

התובעת נהגה לספק לנתבעים מוצרי מזון. בתקופה שבין 1/6/2010 עד 5/7/2010, הנתבעים רכשו מהתובעת מוצרי מזון בסכום של 69,300 ₪ ולא שילמו עבורם (להלן: "החוב"). הנתבע 2 הוא בעלים, או מנהל ובעל שליטה של הנתבעת 1 וערב אישית לחובותיה כלפי התובעת. הנתבע 2 מסר לתובעת שיקים אישיים בגין החוב (שצילומיהם צורפו לכתב התביעה), אולם הם לא כובדו עקב הוראת ביטול.

טענות ההגנה

הנתבעים הודו בכך שהנתבעת 1 רכשה מהתובעת מוצרים בסכום הנטען בתביעה ולא שילמה עבורם. אולם, על פי הסכמת התובעת שנוסחה בזיכרון דברים, העבירה הנתבעת 1 לבעלותה של התובעת משאית עם ארגז קירור, בשווי של 60,000 ₪ על חשבון פירעון החוב. הנתבעת 1 הודתה בקיום יתרת החוב בסך 9,300 ₪ וטענה, כי ביקשה לשלם אותה לתובעת בתנאי שתקבל לידה בחזרה את השיקים שצורפו לכתב התביעה וכך סוכם בין הצדדים.

המוצרים סופקו לנתבעת 1, החוב הוא שלה בלבד, והנתבע 2 מעולם לא היה ערב לחובותיה.

תשובת התובעת

הבעלות על המשאית הועברה לתובעת במסגרת הסכמה שהנתבע 2 יפעל למכירתה לצד ג' והתמורה שתתקבל תקוזז מהחוב. כלומר, כערובה לתשלום החוב ולא כחלק מהפרעון. הנתבע 2 לא פעל למכירת המשאית והיא עומדת כאבן שאין לה הופכין. שוויה של המשאית אינו עולה על 25,000 ₪ ומכל מקום היא לא נמכרה ולכן החוב עומד לפירעון במלואו.

הכרעת הדין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

עיינתי היטב בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, בסיכומים ובנספחים למסמכים אלה. לקחתי בחשבון בין השאר את הנתונים הבאים:

זיכרון הדברים בו נאמר במפורש, כי הבעלות במשאית מועברת במסגרת פירעון חלק מהחוב; העדר ציון בזיכרון הדברים להערכת השווי של המשאית; חוסר הטעם בהערכת שווי המשאית אז לפי ערכה בשוק היום; החשבונית שהוציאה הנתבעת 1 למעלה מחודשיים לאחר מועד העברת הבעלות; כרטסות התובעת בהן לא מופיע הנתבע 2 כחייב וכך גם לא בזיכרון הדברים; השיקים שצורפו לכתב התביעה, ומועדי פירעונם, השיקים הנוספים שצורפו לתצהיר התובעת וההסברים הנלווים להם וזהות הגוף החתום על השיקים השונים; התעלמות התובעת מהעסקה להעברת הבעלות במשאית במסגרת כתב התביעה והתוספת לטענותיה באופן הדרגתי, לרבות בתצהיר.

בסיכומו של דבר -

לא מצאתי עילה מגובה בראיות לחייב את הנתבע 2 בחלק כלשהו מהחוב ואני דוחה את התביעה נגדו.

אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכום כולל של 25,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום אחרת יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' אדר תשע"ב, 24 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: