ח' ק' נ' מדינת ישראל

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה לפיצויי נזיקין, לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין נזק גוף, לרבות נכות בשיעור 100%, שנגרמו לתובע עקב קפיצתו מחלון דירתו שבקומה הרביעית, תוך כדי חיפוש שערכו שוטרים בדירה (להלן: "האירוע").

2. לפי הסכמה והחלטה מיום 9.12.15, הדיון פוצל ונקבע כי תחילה תידון שאלת חבותה של המדינה, אשר לא חלקה על אחריותה השלוחית למעשיהם ומחדליהם הנטענים של שוטריה, ככל שיוכחו ותיקבע אחריות בגינם.

3. התובע טוען כי השוטרים ערכו בדירתו חיפוש ללא צו ושלא בהתאם לנהלים. הם נהגו בו באלימות ואיימו עליו כי יושלך לתא כליאה עם עבריינים המבקשים לפגוע בו. על ידי כך קלעו אותו לדחק נפשי קיצוני, שבהשפעתו ביצע את המעשה האובדני המר והנמהר. השוטרים לא קיימו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי מעוכב הנתון למשמורתם, ולא מנעו את קפיצתו מן החלון.

4. המדינה טוענת כי השוטרים קיבלו מידע מודיעיני שלפיו מוסלקים סמים בדירת התובע, בעל עבר פלילי. הוטל עליהם לערוך חיפוש דחוף לאיתור הסמים בטרם יועלמו משם. לפיכך הגיעו לדירה ללא צו, אך התובע הסכים לחיפוש. החיפוש התנהל לפי הנוהג, באופן נינוח, ללא כל אלימות ואיומים, כאשר השוטרים משגיחים על הנעשה בדירה ומצויים בסמיכות מקום לתובע ולשאר האנשים שבדירה. לפתע, ללא כל סימן שלפיו ניתן היה לצפות זאת, הגיח התובע לעבר החלון וקפץ ממנו. שום מעשה או מחדל של השוטרים לא היה צפוי להניע את התובע לעשות זאת או לאפשר זאת; ושום מעשה שהיו אמורים לעשות לא היה עשי למנוע זאת. לפיכך המדינה אינה חבה בנזיקין בגין האירוע הטראגי.

5. הצדדים העידו עדים רבים שראו או שמעו את האירוע או חלקים ממנו, וגם מומחים בתחום העבודה המשטרתית ובתחום הנפש. העדויות נשמעו על פני כ-1,200 עמודי פרוטוקול. כמו כן, הוגשו חומרי החקירה המשטרתית נגד התובע, בחשד להחזקת סם שלא לצריכה עצמית; וחומרי חקירת מצ"ח נגד השוטרים, בחשד לאלימות כלפי התובע.

    

   ההכרעה ונימוקיה

6. שני הצדדים הגישו סיכומים מפורטים, עתירי הפניות לחומר הראיות, המספקים תשתית מספקת לדיון שלהלן. במיוחד אבקש לציין לשבח את סיכומי המדינה. ב"כ המדינה הפך כל אבן בחומר הראיות, וביסס את המסקנה, שלפיה דין התביעה להידחות, באופן משכנע ביותר. ככלל, ניתוח הראיות בסיכומי המדינה מקובל עליי, וכמוהו גם מסקנתו. לפיכך איני רואה צורך לחזור על הדיון בן עשרות העמודים בסיכומי הצדדים. אסתפק בפירוט נימוקיי העיקריים להעדפת מסקנותיה של המדינה, תוך התייחסות לקטעים נבחרים מחומר הראיות ומסיכומי הצדדים. המעיין בסיכומי המדינה ימצא שם "מסמרים נוספים" במסכת דחייתה של גרסת התביעה.

7. בבואי להכריע בין שתי גרסאות עובדתיות מנוגדות, אשר כל אחת מהן נתמכת על ידי עדויות כאלה ואחרות הניתנות לפרשנויות כאלה ואחרות – תר אני אחר נקודת משען ראייתית איתנה, שאינה משתמעת לשני פנים, אשר לפיה אוכל להכריע בין הגרסאות בדרגת הוודאות הנדרשת.

8. בענייננו, העוגן הראייתי האמור נמצא לי בפער הבלתי-ניתן לגישור בין ההודעות שמסרו כלל העדים, הן השוטרים הן התובע ומקורביו, סמוך לאחר האירוע – לבין גרסת התובע ועדיו במשפט. בהודעות שמסרו קרובי התובע, ובהמשך גם התובע, לאחר שמצבו הרפואי אפשר זאת – אין כמעט זכר לטענה בדבר אלימות מצד השוטרים, ולחלוטין אין זכר לטענה בדבר איומם, כביכול, להניחו כטרף עקוד מול עבריינים מבקשי נפשו. יודגש כי, לפי גרסת התביעה, דווקא איום זה – יותר מאשר מכות שהתובע ספג מידי השוטרים לטענתו – הוא שגרם לתובע לראות עצמו כמי שתוחלת חייו אבדה לו, ולקפוץ את מותו מן הקומה הרביעית. איום כזה אינו מופיע אפילו ברמז באף אחת מן ההודעות שמסרו התובע וקרוביו סמוך לאירוע, ואף לא בכתב התביעה הראשון, שהוגש מטעם התובע על ידי עורכי דינו הקודמים [צורף לתיק המוצגים מטעם המדינה].