ח. עלמה יזמות עסקית בע"מ נ' לוי

פסק דין

כללי

1.בפני תביעה שיטרית, בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה שלושה שיקים שהנתבע משך בחתימתו:

א.שיק שמספרו 10753 ע"ס 15,000 ₪, משוך על ידי הנתבע לטובת "ענקים באינסטלציה בע"מ", ז.פ. 25.8.10;

ב.שיק שמספרו 10754 ע"ס 13,000 ₪, ז.פ. 10.9.10, חתום על ידי מר לוי מאיר ומשוך לפקודת "ענקים באינסטלציה בע"מ";

ג.שיק שמספרו 10755, ע"ס 10,000 ₪, חתום על ידי הנתבע ומשוך לטובת ענקים באינסטלציה בע"מ, ליום 1.10.10.

2.על השיקים מופיעה חתימת היסב של הנפרעת, "ענקים באינסטלציה בע"מ". התובעת, הפועלת כחברה לניכיון שיקים, ניכתה את שלושת השיקים הנ"ל בעיסקה עם "אומן הצנרת והשיפוץ" (ר' קבלה מס' 2499, נספח א' לכתב התביעה). שלושת השיקים חוללו מחמת שבוטלו על ידי המושך (הנתבע). הנתבעים, בני-זוג נשואים, טענו כי ביטלו את השיקים כדין, וזאת משום שחברת "ענקים באינסטלציה בע"מ" – עימם התקשרו בחוזה לביצוע שיפוצים - הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפיהם. בהתנגדות שהגישו ללשכת ההוצל"פ נטען:

"מדובר בכישלון תמורה. השיק הנתבע ניתן יחד עם עוד שני שיקים לחברת ענקים באינסטלציה בע"מ, לרן זילברבוש ורעייתו נורית עבור ביצוע שיפוצים בביתנו, כשסכום השיפוצים סוכם על 38,0000 ₪. השיקים נמסרו לנורית זילברבוש... בעלי החברה נעלמו ולא ביצעו את העבודה כפי שהבטיחו. הוברר כי שינוי את השם "אומן הצנרת והשיפוץ", ובמקום לרכוש סחורה ניכו את השיקים אצל התובע אותו אני לא מכירה. הגשתי תלונה במשטרה ומתנהלת חקירה בהונאה... " (ר' תיק 18-12100-10-0),.

הנתבעים העלו שורה של טענות הגנה: העדר "אחיזה"; העדר "אחיזה כשורה"; היפוך בנטלי הראיה; וחשש להלבנת הון אסורה.

3.במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהיר מר יחזקאל נבון, בעלים ומנהל. מטעם הנתבעים הצהירו כל אחד מהם. המצהירים נחקרו. לאחר שמיעת הראיות, ובתום הפסקה, ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן.

דיון

4.יש לפתוח בכך שהנתבע הודה שחתם על שלושת השיקים נשוא הסכסוך (ר' למשל עדותו בפ' ע' 17 ש' 20-21). גם בתצהירו ציין: "מסרתי לנציג הקבלן [רן זילברבוש] 3 שיקים מתועדים בסכום כולל של 38,000 ש"ח". הנתבע הודה כי שלושת השיקים נמשכו על ידו ללא הגבלת סחרות. הוא אישר כי באחת ההמחאות – ההמחאה ע"ס 15,000 ₪ - אף מחק את המילים (המופיעות בכתב יד): "למוטב בלבד" (ר' עדותו בפ' ע' 17 ש' 24-25). הנתבע הסביר: "רן זילברבוש [הקבלן] טען בפני שהוא צריך לשלם עם השיק הזה את הסחורה עבור השיפוץ והוא חייב את השיק בשביל להעביר את זה לספק, וזה מיועד אך ורק עבור החומרים, עבור השיפוץ שלי" (פ' ע' 17 ש' 27-28).

5.הנתבע אישר כי גם בשתי ההמחאות האחרות לא מופיעה הגבלת סחרות ("למוטב בלבד"), גם הפעם משום ש"הוא [רן זילברבוש] טען שהשיפוץ יגמר הרבה לפני השיקים האלה, שעל כל מקרה שיקים אלה לא יפרעו עד אחרי שהעבודה תתבצע לשביעות רצוני" (פ' ע' 17 ש' 30-31). הנתבע הוסיף שהוא מבין מהי משמעות המילים "למוטב בלבד", כדבריו: "שאני לא רוצה שהשיק שלי יתגלגל לכל מיני אנשים, אך הוא [רן זילברבוש] הצליח לשכנע אותי שצריך את השיק לספק" (פ' ע' 18 ש' 4-5).

6.הנה כי כן, לפנינו שלושה שיקים שסחרותם לא הוגבלה. מה דינם של שיקים אלה? האם התובעת היתה רשאית לנכותם? התובעת טענה כי ניכתה את השיקים בתום-לב ובתמורה, בתשלום ערכם (בניכוי עמלת נכיון), ולאחר שוידאה כי השיקים תקינים על פניהם. מנגד, ב"כ הנתבעים טענו כי התובעת פעלה בחוסר תום-לב, לא נתנה דעתה למחיקת המילים "למוטב בלבד" - הפוגמת בכשרות השיק, ולא הוכיחה ששילמה תמורה. לפי הנטען, מתעורר חשד שהתובעת פעלה בקנוניה עם הקבלן.

7.דין הוא, כי כאשר השיק הוא סחיר, יוכל צד שלישי לרכוש בו זכות טובה, ובלבד שפעל בתום-לב ובתמורה. "סחרות" השיק מוגדרת בסעיף 7(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], הקובע לאמור: "שטר שיש בו מילים האוסרות על העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר". מכאן, שכאשר אין בשטר מילים האוסרות על העברתו, או המורות על כוונה להגביל את סחרותו, אין מניעה לסחור בו, קרי: להסב אותו לצדדים שלישיים.

8.תכונת הסחרות מדמה את השיק לכסף. עמד על כך המלומד שלום לרנר בספרו דיני שטרות, מהדורה שניה (ירושלים 2007), בע' 93- 94:

"... השטרות נועדו להחליף את הכסף בעסקאות שונות. כדי להשיג מטרה זו מערכת הדינים החלה על השטרות צריכה להיות קרובה ככל האפשר למסגרת הדינים החלה על ההילך החוקי. מזוית ראיה זו, על דיני השטרות להדמות לדינים החלים על כסף מזומן, ולא על טובין רגילים. הדין מתייחס לכסף מזומן ... כאל נכס סחיר, במובן זה שמקבל הכסף בתום- לב רוכש בו זכות נקיה, אפילו הוא נגנב על ידי המעביר. פלוני המוכיח כי שטרי כסף מסוימים נגנבו מרשותו, יפסיד את זכותו בעימות עם מי שקיבל את הכסף בתום לב מהגנב. הדין באשר לטובין שונה, וככל אין אדם מעביר לזולתו יותר משיש לו. הווי אומר הסיכון הנובע מהיווצרות בעיות משפטיות שונות ביחס למיטלטל, נופל על כתפיו של הרוכש תם הלב. כדי לעודד את השימוש בשטרות כבתחליפי כסף, קבע הדין הלכות שונות המקרבות מסמכים אלה למעמד של כסף. לשון אחר, סיכונים שונים שיתגלו באשר לפרעון השטרות, יפלו על המתחייב ולא על הרוכש תם-הלב של השטרות. רעיון זה מכונה הסחרות של המסמכים. ככל שיקל להעביר נכס מסוים לאחר, ולקבל תמורתו מהנעבר סחורה או שירותים, כך יסכים ספק סחורה או שירותים לקבלו כחלק מהמחיר. הסחרות נועדה לקיים מערכת דינים שמטרתה להקל על מכירת מסמכים מסויימים".

9.יחד עם זאת, יש לקבל את טיעונו של ב"כ הנתבעים, לפיו אין לצעוד באופן עיוור אחר הנסיון לדמות שטר לכסף. המלומד לרנר מציין, בע' 287 לספרו, כי דימוי השטר ככסף הוא כעין "מטאפורה", המסייעת לגבש מדיניות משפטית. ואמנם, אין לראות בהדמיית השטר לכסף משום פתרון קסם לכל בעיה שיטרית. השאלה היא תמיד, מהם שיקולי המדיניות הרלבנטיים שיש להתחשב בהם. בתוך כך, בית המשפט יבחן מי מבין הצדדים יכול היה למנוע את התקלה השיטרית ביתר קלות ובעלות הנמוכה ביותר; קרי: מיהו מונע הנזק הזול ביותר. הדינים שהתגבשו סביב שאלת כוחו של מושך השטר להגביל את הסחרות מחד, ומאידך - בשאלת האחיזה כשורה, נועדו ליתן מענה לשאלה הנ"ל. מטרתם היא לבחון את מצבם היחסי של בעלי הדין: מצד אחד - הנתבע שמשך את השטר, ואשר יכול היה להגביל את הסחרות – אך לא עשה כן (ובסופו של יום נפגע מחמת תרמית המיוחסת ליריב החוזי); ומן הצד האחר – שאלת תום ליבה של התובעת שניכתה את השיקים, ואם יש לראות בה כמי שאוחזת בהם בתום-לב ובתמורה.

10.הרקע המשפטי הנ"ל ישמש לבחינת זכויותיהם של בעלי הדין במקרה דנא. אפתח בעיון בשלושת השיקים נשוא התובענה. כאמור, מדובר בשיקים שהנתבע חתם עליהם, והוא שמילא את פרטיהם (ר' ס' 4 לתצהירו; וכן חקירתו בפ' ע' 17 ש' 22-23). כפי שצוין, אף אחד מהשיקים לא נושא את הכיתוב "למוטב בלבד", לא בהדפסה ולא בכתב יד. על אחד השיקים (השיק שמספרו 10753) נרשם בכתב-יד למוטב בלבד, אך מילים אלה נמחקו ע"י הנתבע (ר' עדותו בפ' ע' 17 ש' 24-25). אציין כבר עתה, כי אין לראות במחיקה זו מקור לפגימה בתום ליבה של התובעת. אמנם, שיקים מרובי מחיקות עלולים לעורר חשד בדבר כשרות ההסבה. ואולם כאן מדובר במחיקה בודדת אחת. זוהי מחיקה של תניה מהותית, העוסקת בהגבלת הסחרות; ואולם אין חולק כי לצד המחיקה מופיעה חתימת המושך (הנתבע). חתימה זו מלמדת כי הפעיל שיקול דעת בטרם ביצע את המחיקה. זאת ועוד: גם על שתי ההמחאות האחרות לא מופיעה הגבלת סחרות. בנסיבות אלה, התובעת יכולה היתה לסמוך על כך שמדובר בשיקים סחירים. יושם אל לב כי אין בשיקים הדפסה כתובה של הגבלת סחרות, או ציון מודפס שאין לשנות פרטים בשיק.

11.השאלה העומדת על הפרק היא, אם יש לראות בתובעת כ"אוחזת", וכמי ש"אוחזת כשורה". ב"כ הנתבעים ביקש להשיב על שתי השאלות בשלילה. אשר לשאלת האחיזה: "אוחז" מוגדר בסעיף 1 לפקודת השטרות [נוסח חדש] כ"מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר חוב ומחזיק בו...". ב"כ הנתבעים טען שהשטר לא הוסב כדין, ועל כן אין לראות את התובעת כ"אוחזת". אין בידי לקבל טענה זו, מהנימוקים כדלקמן: