ח"נ 51092-11-13 עיריית חדרה נ' גמאל

בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 11.3.14 בהעדר הנאשמת, בגין עבירה של העמדת רכב במקום המיועד לרכב נכה, בניגוד לסעיף 5(ד)(17) לחוק העזר לעירית חדרה (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א - 1990.

בבקשה טענה הנאשמת כי היא נכה ועיוורת וכי לא התייצבה לדיון מחמת מצב רפואי. כן ציינה כי מחמת בריאותה הלקויה ביקשה לשלם את הקנס חלף התייצבות לדיון, למרות שלא היא נהגה ברכב בעת מתן הדו"ח והיא אף אינה בעלת הרכב, כעולה מרשיון הרכב שצורף לבקשה.

הנאשמת הוסיפה וטענה כי מסרה הסכום לתשלום הקנס לבעלת הרכב, אשר שלשלה הסכום לכיסה ולא שילמה עבור הדו"ח.

על כן ביקשה הנאשמת לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרה ולהסב את הודעת הקנס על שם בעלת הרכב.

מתגובת המאשימה, על נספחיה, עולה כי הדו"ח אכן נרשם תחילה על שם בעלת הרכב, אלא שזו ביקשה להסב אותו על שם בעלה של הנאשמת. עוד עולה כי הנאשמת היא שפנתה למאשימה בבקשה לבטל את הדו"ח ובבקשה הודתה הנאשמת כי היא שנהגה ברכב במועד רישום הדו"ח.

משנדחתה בקשתה, הגישה הנאשמת בקשה להישפט.

לכן ביקשה המאשימה לדחות הבקשה לביטול פסק הדין.

בדיון שהתקיים בפניי היום, טען כל צד טענותיו ואף בעלה של הנאשמת ביקש להביא דבריו בפני בית המשפט.

הנאשמת שבה וטענה כי היא נכה מאה אחוז ויש לה אישור לחניית נכה, אחיה הוא שנהג ברכב בעת מתן הדו"ח, ובשל מצבה הרפואי והצורך להתפנות, הוא הוריד אותה בחניית נכה. כן טענה כי נתנה לגיסתה, בעלת הרכב את סכום הדו"ח, אולם היא לא שילמה אותו.

הנאשמת טענה כי יש ליתן משקל גם לעובדה כי כיום אין במקום תמרור המורה על חניית נכה.

ב"כ המאשימה הפנתה לאמור בתגובתה וטענה כי הרכב אמנם רשום על שם עליזה סיטבון, אשר ביקשה להסב הדו"ח על שם בעלה של הנאשמת, אולם משהנאשמת היא שהגישה את הבקשה לביטול הדו"ח ואת הבקשה להישפט, הוסב הדו"ח על שמה.