ח"נ 46547-08-15 עיריית חדרה נ' אדליסט

בתאריך 5.8.15 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של העמדת רכבו במקום בו החניה נאסרה לפי סעיף 5(ג)(3) לחוק העזר לעירית חדרה (העמדת רכב וחנייתו) התשנ"א-1990.

הנאשם מואשם בכך שביום 16.3.15, בסמוך לשעה 13:53 הוא העמיד את רכבו מ.ר. 3101970 ברח' שמידט 3 בחדרה במקום שהחניה בו אסורה לפי פקודת התעבורה והאיסור מסומן בהתאם לחוק העזר.

כתב האישום הוגש לבית המשפט בעקבות בקשת הנאשם להישפט בגין הודעת תשלום הקנס מס' 343952-7-7 שנשלחה אליו.

בדיון שהתקיים בפני ביום 2.2.16 הציג הנאשם את תצלום רכבו בשעת ביצוע העבירה המיוחסת לו (נ/1) וטען כי אין מדובר במקום שהחניה בו נאסרה, כי אין במקום כל תמרור וכי הוא מניח שלו היה רואה תמרור שכזה הרי שלא היה מחנה את רכבו במקום. בהמשך הוסיף וטען כי בטרם הוגשה בקשתו להישפט הוא פנה אל המאשימה מספר פעמים ובקש לדעת מדוע קבל את הודעת הקנס אלא שזו לא שעתה לפניותיו. לשאלתי בהקשר זה השיב: "אם הייתי מקבל תשובה והיה מסתבר לי שיש במקום תמרור האוסר חניה כפי שחניתי, הייתי משלם את הקנס מיד".

ב"כ המאשימה הציגה בפני את הדו"ח שניתן לנאשם בעקבות חנייתו כאמור ואת תצלומי הרכב וטענה כי בכניסה אל הדרך שלצדה חנה הרכב מוצב תמרור האוסר על החניה במקום ואולם לנוכח העובדה שחזית תמרור זה לא נראתה בתצלומים שהוגשו (כי אם העמוד עליו הוא מותקן וצדו האחורי בלבד), אפשרתי לה להניח בפני צילומים שיוכיחו את טענתה.

ואכן, ביום 2.3.16 הוגשו הצילומים שיש בהם כדי ללמד על קיומו של תמרור מס' 432 בצד הימני של הכניסה אל הדרך – תמרור האוסר על חניית רכב בצד שבו הוא הוצב (ר' לוח התמרורים המלא).

במצב דברים זה ולאחר שנדרשתי גם אל פניות הנאשם אל המאשימה בטרם הוגש כתב האישום ומצאתי כי פנייתו הראשונה בבקשה לביטול הדו"ח נענתה בשלילה (ויתכן שהנימוק שעמד בבסיסה לא היה מפורט דיו) ובעקבות כך הוגשה בקשתו להישפט, אני מחליטה להרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולהסתפק בחיובו בתשלום סכום הקנס במקור בסך 250 ₪.

הקנס ישולם עד ליום 1.5.16.

זכות ערעור להבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים.