ח"נ 4371-05-15 עיריית יבנה נ' ביטון

1.בפניי בקשה מטעם הנאשמת לביטול פסק דין שניתן כנגדה בהעדר התייצבותה לדיון שנקבע. השאלה העומדת לדיון הינה, אם יש סיבה מוצדקת להעדרה של הנאשמת מהדיון, או שייגרם לנאשמת עיוות דין במידה ופסק הדין יישאר על כנו.

2.על פי כתב האישום, הנאשמת עברה עבירה כאשר העמידה את רכבה בניגוד לתמרור ברחוב הדייגים ביבנה, ובגינה קיבלה דו"ח המחייב תשלום קנס בסכום של 250 ₪. הנאשמת הביעה את רצונה להישפט, ועל כן הועבר התיק, בדרך של ברירת משפט, לבית המשפט.

הנאשמת לא התייצבה לדיון שנקבע בתאריך 22.12.15, והיא נשפטה בהעדרה והוטל עליה לשלם קנס בסכום כפל הקנס המקורי על פי הדו"ח שניתן לו, סך 500 ₪.

3.בבקשה לביטול פסק הדין, טענה הנאשמת כי קיבלה שני זימונים ולא ידעה מהו התאריך הנכון למשפט, היא חשבה שהזימון הוא בנובמבר ובפועל הזימון היה לחודש דצמבר. לטענת הנאשמת, לנוכח שני הזימונים התקשרה למוקד המידע של בתי המשפט, ונמסר לה מידע שגוי. כתוצאה מהבלבול "פיספסה" הנאשמת לטענתה את התאריך הנכון של הדיון, ולכן היא מבקשת לבטל את הכרעת הדין.

4.עמדת המאשימה היא, כי יש להשאיר את הכרעת הדין וגזר הדין כפי שניתנו. בתגובת המאשימה לבקשה נטען, כי מבדיקה שערכה המאשימה באתר בית המשפט, ובהתאם לאישור המסירה שבאתר דואר ישראל, עולה כי ההזמנה לדיון נמסרה כדין לידי הנאשמת.

5.התנאים לביטול גזר דין שניתן בהיעדרו של נאשם מופיעים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, על פיו רשאי בית משפט לבטל הכרעת דין וגזר דין שניתנו שלא בפני הנאשם. על-פי לשון הסעיף, בית המשפט יכול לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: (א) קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות לדיון; (ב) עיוות דין שייגרם לנאשם באם לא יבוטל פסק הדין.

כפי שנפסק ברע"פ 9141/01 סוראיה איטליא נ. מדינת ישראל, נז(6) 793 [2003]):

"על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון...

יחד עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש - וזו האפשרות השניה – שאי היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל. כך לדוגמא, אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שיכחה גרידא אולם מבקשתו עולה באופן חד משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה כלל לא שהה בתוך גבולות המדינה, בנסיבות אלה, החלטה שלא לבטל את פסק הדין תגרום למבקש עיוות דין שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו."

6.האם קיימת סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות?

הנאשמת טענה כאמור כי לא התייצבה לדיון נוכח שינוי בתאריך הדיון, לכן התבלבלה ופיספסה את התאריך הנכון. התיק בבית המשפט נפתח בחודש אפריל 2015, הודעה על הדיון הראשון נשלחה ביום 13/05/15 ואילו הודעה על השינוי על מועד הדיון נשלחה כשבוע לאחר מכן ביום 21/05/15. קיימת בתיק הממוחשב אסמכתא לכך שההודעה על מועד הדיון הנדחה נמסרה לנאשמת כדין. בהודעה (השנייה) נכתב כך: "בשל אילוצי בית המשפט, דיון ההקראה שנקבע ליום 24.11.15 שעה 8.30 יידחה ליום 22.12.15 שעה 8.30".

על כן, אין בידי לקבל את טענת הנאשמת שהמוקד הטלפוני הוא זה שהטעה אותה, ובמיוחד כשלא נטען שהתייצבה לדיון בחודש נובמבר, במקום במועד הנדחה. נראה כי מדובר בטעות או שכחה מצד הנאשמת, ואין בכך כדי להוות הצדקה לאי התייצבותה לדיון.

7.האם ייגרם עיוות דין לנאשמת ככל שלא יבוטל פסק הדין?

לטעמי התשובה שלילית, וזאת מטעמים אלה:

ראשית, הנטל להוכיח שייגרם עיוות דין מוטל על הנאשמת, ועליה מוטלת החובה לפרט בבקשתה את העובדות (וגם לתמוך אותן בתצהיר מטעמה). בענייננו הנאשמת לא טענה כי אי-ביטול פסק הדין יגרום לה לעיוות דין. כמו כן, לא צורף תצהיר או ראייה ממנה ניתן יהיה להסיק על אפשרות לעיוות דין.

שנית, אין בפני את העובדות המפורטות שבגינם נעברה העבירה והנאשמת לא הצביעה על טענת הגנה ממשית וראויה. אמנם, לא ניתן לשלול קיומו של סיכוי, ולו תיאורטי גרידא, לאפשרות של זיכוי הנאשמת בסיום ההליך ככל שהיה מתנהל לגופו, אך בכך כדי להצדיק ביטול פסק דין כאשר עסקינן בדין הפלילי, שעיקרון מרכזי בו הינו עיקרון סופיות הדיון.

שלישית, בנסיבות המקרה שלפנינו, קשה לראות בגזר הדין כגורם לעיוות דין. המדובר בקנס של 500 ₪. אם סכום זה היה קריטי לנאשמת, סביר להניח שהייתה נוקטת בגישה אחראית יותר ובודקת מעת לעת, במשך שבעה החודשים שבין פתיחת התיק לבין מועד הדיון בתיק זה, מה עלה בגורל בקשתה להישפט.

8.לאור כל האמור לעיל, ומאחר שלא מתקיים אף לא אחד מהתנאים לביטול פסק הדין, הבקשה נדחית.