ח"נ 42372-03-14 עיריית נצרת עילית נ' טרביש

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הנאשם ביום 20.11.14 בגין חניית רכב במקום שנאסר על ידי ראש העירייה והאיסור סומן בתמרור, עבירה לפי סעיף 6 א 1 לחוק עזר לנצרת עילית (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ה – 2004.

טיעוני הצדדים

ביום 3.2.15 הגיש המבקש את בקשתו, הנתמכת בתצהיר, לפיה לא ידע על קיומו של הדיון ביום 20.11.14 שכן הזימון שנשלח אליו בדואר רשום "לא נדרש" על ידו, שאם לא כן היה מתייצב בבית המשפט. הוא הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום וטען כי אין במקום שילוט כנטען בכתב האישום. לבקשה צורפו תמונות של מקום העבירה, הנושאות מועד של יום 18.1.15.

בראשית תגובתה ביקשה המאשימה לדחות את הבקשה על הסף מאחר שזו הוגשה בשיהוי.

לגופו של עניין טענה המשיבה, כי המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו בחוק לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. משנשלח זימון לדיון ליום 20.11.14 לכתובתו הרשומה והנוכחית של המבקש חלה חזקת המסירה, לפיה זומן כדין לדיון. המבקש לא הצביע בבקשתו על סיבה כלשהי בגינה אי קבלת הזימון נבעה מסיבה שאינה תלויה בו ועל כן אין סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

כמו כן, לא יגרם למבקש כל נזק מהרשעתו בעבירה מסוג חטא, ובמסגרת הבקשה לא פורטה גרסת הגנה כלשהי מלבד טענה כללית לפיה "לא קיים מה שנטען בכתב האישום". עפ"י הפסיקה המחייבת, כפירה כללית או טענת הגנה כללית כזו אינן מהוות נימוק בשלו יש לבטל את פסק הדין. זאת ועוד, סכום הקנס שנפסק גבוה רק במקצת מקרן הקנס, כך שאינו פוגע קשות בנאשם. נוכח האמור לעיל, אף לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

בקשתו של הנאשם, שהינה לקונית ביותר וחסרה פרטים מהותיים, הוגשה בשיהוי שלא ניתן לו הסבר כלשהו, ומסיבה זו בלבד היה עליה להדחות.

לגופו של עניין, ההזמנה לדיון נשלחה למבקש באמצעות דואר רשום לכתובתו הרשומה, אך דבר הדואר לא נדרש על ידו. על כן, מדובר בזימון כדין לדיון ליום 20.11.14. יתרה מכך, באותה כתובת ממש קיבל המבקש מאוחר יותר את הודעת גזר הדין. משלא ניתן הסבר לאי קבלת הזימון הנעוץ בסיבה שאינה תלויה במבקש, לא מצאתי כי קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

טענת ההגנה אינה כללית, כפי שציינה המאשימה, אלא תוקפת את קיומו של תמרור במקום ביצוע העבירה. ואולם, המבקש צרף תמונות שאינן ברורות ונושאות תאריך של 18.1.15, שהינו מועד מאוחר בכשנתיים ממועד ביצוע העבירה. כך שלא הונחה כל תשתית עובדתית המבססת את טענת ההגנה.