ח"נ 40398-10-15 עיריית נס ציונה נ' אביסרור

1.בפניי בקשה מטעם הנאשם לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר התייצבותו לדיון שנקבע. השאלה העומדת לדיון הינה, אם יש סיבה מוצדקת להעדר הנאשם מהדיון, או שייגרם לנאשם עיוות דין במידה ופסק הדין יישאר על כנו.

2.על פי כתב האישום, הנאשם עבר עבירה כאשר העמיד את רכבו עם שני גלגלים על המדרכה, בלא להותיר מרווח מספיק כנדרש. הנאשם ביקש להישפט, ועל כן הועבר התיק, בדרך של ברירת משפט, לבית המשפט.

הנאשם לא התייצב לדיון שנקבע בתאריך 01.03.16, הוא נשפט בהעדרו והוטל עליו לשלם קנס בסכום כפל הקנס המקורי על פי הדו"ח שניתן לו, סך 1,000 ₪.

3.בבקשה לביטול פסק הדין, טען הנאשם כי אישור המסירה המתייחס לזימונו לדיון לא נחתם על ידו או על ידי אשתו, ולכן לא זומן כדין לדיון שהתקיים, והוא מבקש לזמנו לדיון נוסף. המאשימה מתנגדת לבקשה. בתגובת המאשימה לבקשה נטען, כי קיים אישור מסירה של דואר ישראל, והנאשם אינו מתייחס בבקשתו לאפשרות כי מי מבני ביתו האחרים חתום על האישור, אלא מתייחס רק לעצמו ולאשתו.

4.התנאים לביטול גזר דין שניתן בהיעדרו של נאשם מופיעים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, על פיו רשאי בית משפט לבטל הכרעת דין וגזר דין שניתנו שלא בפני הנאשם. על-פי לשון הסעיף, בית המשפט יכול לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: (א) קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות לדיון; (ב) עיוות דין שייגרם לנאשם באם לא יבוטל פסק הדין (ר' לעניין זה רע"פ 9141/01 סוראיה איטליא נ. מדינת ישראל, נז(6) 793 [2003].

5.האם קיימת סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות?

הנאשם טען כאמור כי לא התייצב לדיון שכן הזימון לא נמסר לו. התיק בבית המשפט נפתח בחודש אוקטובר 2015, ואישור המסירה הסרוק לתיק הממוחשב נושא את שמו בצורה קריאה, ובצד שמו מצויה חתימה. לא ניתן לקבוע על פי המידע שנמסר כי החתימה איננה יכולה להיות חתימת הנאשם. אין בידי לקבל את טענת הנאשם על בסיס טענה בעלמא, שאינה מפורטת ולא נתמכה בתצהיר: הנאשם לא צירף תצהיר לבקשתו, המאשר את טענתו העובדתית כי החתימה על אישור המסירה אינה חתימתו, וכאמור בתגובת המשיבה, גם אין בבקשתו התייחסות לאפשרות שאדם אחר זולת אשתו אישר בחתימה את קבלת הזימון.

6.האם ייגרם עיוות דין לנאשם ככל שלא יבוטל פסק הדין?

לטעמי התשובה שלילית, וזאת מטעמים אלה:

ראשית, הנטל להוכיח שייגרם עיוות דין מוטל על הנאשם, ועליו מוטלת החובה לפרט בבקשתו את העובדות (וגם לתמוך אותן בתצהיר מטעמו). הנאשם לא טען כי אי-ביטול פסק הדין יגרום לו לעיוות דין, ולא צירף תצהיר או ראייה ממנה ניתן יהיה להסיק על אפשרות לעיוות דין.

שנית, אין בפני את העובדות המפורטות שבגינם נעברה העבירה והנאשם לא הצביע על טענת הגנה ממשית וראויה. אמנם, לא ניתן לשלול קיומו של סיכוי, ולו תיאורטי גרידא, לאפשרות של זיכוי הנאשם בסיום ההליך ככל שהיה מתנהל לגופו, אך בכך כדי להצדיק ביטול פסק דין כאשר עסקינן בדין הפלילי, שעיקרון מרכזי בו הינו עיקרון סופיות הדיון.

שלישית, בנסיבות המקרה שלפנינו, קשה לראות בגזר הדין כגורם לעיוות דין. המדובר בקנס של 1,000 ₪. אם סכום זה היה קריטי לנאשם, סביר להניח שהיה נוקט בגישה אחראית יותר ובודק מעת לעת, במשך החודשים שבין הגשת הבקשה להישפט לבין מועד הדיון בתיק זה, מה עלה בגורל בקשתו להביא את טיעוניו בפני בית המשפט.

8.על כן, מאחר שלא מתקיים איזה מהתנאים לביטול פסק הדין, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ו, 21 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.