ח"נ 37549-11-13 עירית קרית ביאליק נ' ליברמן

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו נטען כי ביום 9.7.13 בשעה 9:32, החנה את רכבו ברחוב קק"ל מול בית מס' 33 בקרית ביאליק על שטח הפרדה. בגין כך יוחסה לנאשם עבירה על הוראות סעיף 16 (א)(4) לחוק עזר לקריית ביאליק (העמדת רכב והחנייתו), התשע"א-2010 (להלן: חוק העזר).

2.בדיון שהתקיים בפני ביום 14.6.14, הובהר שאין מחלוקת כי במועד שצוין בכתב האישום החנה הנאשם את רכבו במקום שצוין. לצד זאת הנאשם העלה מספר טענות, כדלהלן: ראשית, כי אין המדובר בשטח הפרדה כנטען בכתב האישום, שכן שטח הפרדה צריך להיות מסומן בשחור-לבן, ואין כך מצב הדברים במקרה הנוכחי. שנית, כי אין סימון כלשהו במקום, אשר מראה שאסור לחנות, וכי המקום נראה כחניה מותרת. שלישית, כי חנייתו לא הפריעה למעבר אנשים במקום. כן הפנה הנאשם לכך שבמקום זהה בנתוניו הציבה העירייה מיכלי אשפה. רביעית, טען הנאשם כי במקום בו החנה את רכבו, עובדת עירייה (שהסתבר בהמשך כי היא מועסקת כקבלן מטעם העירייה) מחנה את רכבה באופן קבוע, ולא נרשמים לה דו"חות חניה. לאור טענתו האחרונה ובקשתו להביא ראיות כדי להוכיח את הטענה, דחיתי את המשך הדיון ליום 24.11.14.

3.בישיבה הנוספת שהתקיימה הציג הנאשם תמונה של רכב אשר נטען כי הוא שייך לקבלן המועסק בחילוץ בעלי חיים שמועסק על ידי העיריה (נ/3, נ/4). בדיון זה שב הנאשם וטען כי המקום לא מסומן בתמרורים מתאימים, וכי בהעדר סימונים מתאימים אין לקבוע כי הוא החנה את רכבו במקום אסור. בנוסף, ציין הנאשם כי בהמשך הדרך קיימים מקומות בהם מותרת החניה על המדרכה, מה שמגביר את חוסר הבהירות. הנאשם אף הגיש טענות מפורטות בכתב בהן פירט את עמדתו והפנה לפסקי דין, ובהיקש ממה שנקבע באחד מפסקי הדין אליהם הפנה, טען כי במקרה שלפנינו אבני השפה לא נצבעו בשחור-לבן, סימון שמעיד על שטח הפרדה, וגם לא באדום-לבן, סימון שמעיד על מדרכה. מכל מקום, לטענת הנאשם, אין סימון כלשהו כי המדובר במקום האסור לחניה. לבסוף הביא הנאשם רשימה של מצבים בהם נקבעו בתקנות התעבורה איסורי חניה, וטען כי אף אחד מהם לא נקבע במקום בו חנה רכבו, וכן טען כי לא הוצב תמרור מהתמרורים הקובעים איסורי חניה, כפי שפורט ברשימה שהובאה על ידו.

4.בתום הישיבה ולאחר שהנאשם עמד על העדת הפקח שרשם את הדו"ח, וזאת בניגוד לעמדתו מהישיבה הקודמת, דחיתי את המשך הדיון לישיבה נוספת ליום 8.12.14. בישיבה זו העיד הפקח וכן הנאשם, אשר בנוסף גם הגיש ראיות נוספות שמעידות לדידו על קיומה של אכיפה בררנית בכל הקשור באכיפת עבירות החניה במקום.

5.סעיף 16 (א)(4) לחוק העזר קובע כי:

"לא יעצור אדם רכב, לא יעמידו, לא יחנהו ולא ישאירו עומד, כולו או חלקו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחר הוראה מהוראות חוק עזר זה או תקנות התעבורה או אם סומן בתמרור אחרת:...".

בהמשך הסעיף מובאים מספר מצבים בהם החניה אסורה ובכללם ס"ק 4 הקובע איסור חניה ב"שטח הפרדה" וס"ק 3 הקובע איסור לחנות: "על מדרכה למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב וחנייתו ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל".

6.כבר עתה יובהר, כי בכתב האישום יוחסה לנאשם עבירת חניה בשטח הפרדה, אלא שבמהלך הדיון נטען על ידי המאשימה כי העבירה המיוחסת לנאשם היא חניה על מדרכה, וכי בטעות צוין כי העבירה הינה חניה בשטח הפרדה. על כן ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה של חניה על מדרכה.

בנסיבות המקרה אין מקום לקבל את טענת הנאשם כי די בטעם זה כדי לזכותו מהעבירה. אין פסול בכך שבית המשפט ידון באפשרות קיומה של עבירה אחרת אשר לא יוחסה לנאשם מלכתחילה בכתב האישום; ראשית, לא הייתה מחלוקת עובדתית מהותית לגבי המקום בו החנה הנאשם את רכבו ואופן החניה, אלא שמוקד המחלוקת נגע לשאלה אם המעשה מהווה עבירה אם לאו. שנית, הדבר הודע לנאשם על ידי המאשימה במהלך הדיון, לנאשם ניתנה הזדמנות להתייחס לעבירה של חניה על מדרכה, והוא אף התייחס לכך בהרחבה.