עיריית יבנה נ' שי פסי בע"מ

בפניי בקשה מטעם הנאשמת לביטול פסק דין שניתן כנגדה בהעדר התייצבותה לדיון שנקבע. השאלה העומדת לדיון הינה, אם יש סיבה מוצדקת להעדרה של הנאשמת מהדיון, או שייגרם לנאשמת עיוות דין במידה ופסק הדין יישאר על כנו.

על פי כתב האישום, הנאשמת עברה עבירה כאשר העמידה את רכבה על גבי מדרכה, ובגינה קיבלה דו"ח המחייב תשלום קנס בסכום של 500 ₪. הנאשמת הביעה את רצונה להישפט, ועל כן הועבר התיק, בדרך של ברירת משפט, לבית המשפט.

הנאשמת לא התייצבה לדיון שנקבע לתאריך 28.02.17, והיא נשפטה בהעדרה והוטל עליה לשלם קנס בסכום כפל הקנס המקורי על פי הדו"ח שניתן לו, סך 1,000₪.

בבקשה לביטול פסק הדין, טענה הנאשמת כי מעולם לא קיבלה הזמנה לדיון ולא ידעה מהו מועדו. הנאשמת טוענת, כי כתובתה עפ"י רישומי רשם החברות הינה, רח' הלהב 4 בחולון ומפנה לאישור מסירה שצירפה המאשימה הנושא כתובת שונה מזו. על כן, טוענת המבקשת, יש לבטל את הכרעת הדין.

עמדת המאשימה היא, כי יש להשאיר את הכרעת הדין וגזר הדין כפי שניתנו. בתגובת המאשימה לבקשה נטען, כי בתיק בית המשפט סרוק אישור מסירה לכתובת הנאשמת, של ההזמנה לדיון, ביחס למסירה שביצעה מזכירות בית המשפט, ומננו עולה כי ההזמנה לדיון נמסרה כדין לידי הנאשמת. נטען, כי אישור המסירה שצירפה המאשימה המציין כתובת אחת, צורף בשגגה וכי אין באמור בכדי לשנות את העובדה שההזמנה אכן נמסרה לנאשמת כדין. המאשימה סבורה כי בנסיבות המקרה, אין בטענות הנאשמת כדי להצדיק ביטול פסק הדין, לאור ההלכה המשפטית המחייבת.

דיון והכרעה:

התנאים לביטול גזר דין שניתן בהיעדרו של נאשם קבועים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, על פיו רשאי בית משפט לבטל הכרעת דין וגזר דין שניתנו שלא בפני הנאשם. על-פי לשון הסעיף, בית המשפט יכול לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: (א) קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות לדיון; (ב) עיוות דין שייגרם לנאשם באם לא יבוטל פסק הדין.

כפי שנפסק ברע"פ 9141/01 סוראיה איטליא נ. מדינת ישראל, נז(6) 793 [2003]):