ח.מ.פ. נ' אורגד

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת סיגלית גץ- אופיר) מיום 27.3.16, לפיו קיבל את תביעת לשון הרעה של המשיב כנגד המערערת ודחה את תביעת המערערת נגד המשיב.

המערערת מייצגת את עצמה, ואולי בשל כך רצופה הודעת הערעור השתלחויות בלתי פוסקות בשופטת קמא באופן אישי. אתעלם מניסוח הודעת הערעור, ואדון בטענות בצורה עניינית.

המערערת לא הגישה עיקרי טיעון, ומשלא נתנה טעם לכך שהיא תהיה רשאית לטעון ללא עיקרי טיעון, ולא נענתה להצעה לדחות את הדיון תוך תשלום הוצאות, עקב חסרון כיס, לטענתה, קבעתי שטיעונה בערעור יהיה הודעת הערעור המפורטת, יתר על המידה, שהגישה. לאחר טיעונו של המשיב, שהתרחב מאד, לרבות מעבר לאמור בעיקרי הטיעון מטעמו, ניצלה המערערת את זכותה להשיב לטיעונו של המשיב, שלא הוגבלה עקב אי הגשת עיקרי טיעון.

עוד אציין, שכפי שהמערערת לא הגישה עיקרי טיעון, גם לא הגישה תיק מוצגים. לפי תקנה 444, אין היא רשאית להסתמך על מוצג שלא נכלל בתיק המוצגים מטעמה, אלא ברשות בית המשפט, שתינתן מטעמים מיוחדים שיירשמו. להסיר ספק, לא התבקשתי ולא נתתי רשות כזו.

אמרתי שהודעת הערעור מפורטת יתר על המידה, וזאת בעיקר משום שכנראה שהמערערת סבורה שבפני ערכאת הערעור מתנהל המשפט מחדש, ועל בית המשפט לערעורים לדון בתובענה כאילו לא עשה בית משפט השלום את מלאכתו, ולקבוע מחדש את המימצאים העובדתיים. זה אינו תפקידה של ערכאת הערעור. תפקיד ערכאת הערעור הוא "לבחון אם המימצאים שנקבעו בפסק הדין מעוגנים בחומר ראיות אמין, אם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות, ואם התוצאה מתחייבת מבחינת הוראות הדין החלות על העניין." (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג (1) 137, 141 (1989).

המערערת טענה, שבית המשפט קמא סירב לאפשר למומחית מטעמה, ד"ר איזבלה גרינברג, להעיד בפני בית המשפט, ורק לאחר נסיונות רבים של ב"כ המערערת, הסכימה לאפשר לפסיכיאטרית להעיד. טענה זו זיכתה את השופטת באמירות שהיא מכשילה את המערערת בכל הכוח, ולא יעלה על הדעת ששופט יהדוף עדות של אדם כל כך חשוב רק לאור העובדה שהוא יכול לעשות כרצונו במשפט שאותו הוא מנהל.

פרוטוקול הדיון לא נכלל בין המוצגים שהוצגו על ידי המשיב, והמערערת לא הגישה תיק מוצגים. אף על פי כן, עיינתי בפרוטוקול בית המשפט קמא. אין בו שום התנגדות של בית המשפט לעדותה של ד"ר גרינברג, שהשופטת הצהירה על היכרות אתה מעבודת התנדבות משותפת. אמנם, הפרוטוקול מציין שנערך דיון לא פורמלי, שפרטיו לא נכללים בפרוטוקול, אבל זה בדיוק תפקידו של דיון לא פורמלי, שלא להכנס לפרוטוקול. אני יכול לנחש, שבמסגרת הדיון הלא פורמלי, הסבה השופטת את תשומת ליבו של ב"כ המערערת לאפשרות שטענת המערערת שהיא אינה אחראית למעשיה, המוכחת על ידי חוות דעת המומחית, אינה רלוונטית לתביעה המוגשת כנגדה בגין לשון הרע. אין זו התנגדות של השופטת לעדות, ועובדה היא שהיא העידה ונחקרה בהרחבה.

בהזדמנות זו עיינתי בפרוטוקול ומצאתי שהקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא מבוססות היטב, ובין היתר קביעות אלה:

א.הפירסומים שפירסמה המערערת כנגד המשיב, הם אכן פירסומי לשון הרע.

ב.חוות הדעת של ד"ר איזבלה גרינברג, שהסתמכה בעיקרה על דברי המערערת, לא נבנתה על אדני האמת, שכן המערערת מסרה למומחית מטעמה נותנים כוזבים.

ג.טענת המערערת כי בעקבות מעשי המשיב התדרדר מצבה הנפשי לא הוכחה. חוות הדעת אינה יכולה לתמוך בטענה זו, כאשר הסתמכה על דברי המערערת הכוזבים. המערערת לא הביאה ראיות נוספות, בעדים או במסמכים להוכחת טענה זו, ועובדה זו מתפרשת כנגד גירסתה.