ח.מ. - ניהול ואחזקת חניונים בע"מ נ' רמ - נח בע"מ ואח'

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פינוי מקרקעין במתחם סומייל בתל אביב המשמשים כחניון

ביום 11.4.13 קיבל בית משפט קמא (כבוד השופט ישי קורן) את תביעת הפינוי של המשיבות והורה על פינוי המערערת מן המקרקעין אותם היא מפעילה, מזה שנים, כחניון.

הגנת המערערת התמקדה בטענה לפיה הוסכם בשעתו עם מר ראובן גרוס ז"ל, שהיא באה בנעליו, כי תידרש לפנות את המקרקעין רק עם תחילת הבניה בפועל, ומשזו טרם נראית באופק, לא ניתן לפנותה, שהרי היא מכבדת את ההסכמים שנכרתו עמה ומשלמת את דמי השכירות כסדרם. בשפה רפה אף נטען לדיירות מוגנת

בימ"ש קמא דחה טענה זו בהסתמך בין היתר על החוזים המקוריים, בהם ניתנה התחייבות מפורשת לפינוי עם דרישה בהתראה של 24 שעות, על התחייבות דומה של המערערת עצמה משנת 2006, ועל "העדויות הברורות, החד משמעיות של התובעות שנמסרו מכלי ראשון".

המערערת טוענת, בין היתר, כי מאזן הנוחות פועל לטובתה משממילא מתכוונות המשיבות להשכיר את המקרקעין, אם תדחה בקשת העיכוב, למפעיל חלופי , אף הפעם למטרת חניון אם כי בדמי שכירות משולשים.

אכן מדובר בשיקול הנוטה לטובת המערערת, אולם לאחר עיון נוסף בנספחים הרבים שצורפו לבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי אין בו כדי לגבור על השיקולים האחרים ולהטות את כף המאזניים לעבר המערערת.

מעמד המערערת הינו של בת רשות, ואף היא מצהירה כי היא מתחייבת לפנות את המקרקעין מיד עם תחילת הבניה. ההסכמים עליהם חתם גרוס ז"ל, אף המערערת עצמה, מדברים בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים על פינוי עם דרישה בהתראה של 24 שעות. הטענה בדבר התחייבות סותרת שניתנה בע"פ, לא זכתה לאמון בית משפט קמא, ששמע את העדים, ונוכח ההלכה הידועה בדבר התערבות ערכאת הערעור בכגון דא, ההשלכה על סיכויי הערעור אך מתבקשת.

באם נוסיף לכך את האבחנה בין פינוי דירת מגורים לבין פינוי נכס מסחרי, כמו גם את התביעה הכספית בהיקף נכבד שהגישה המערערת נגד המשיבות, עת בהינתן זכיה בערעור ניתן יהיה לתקנה על דרך הוספת נזקי הפינוי המוקדם, ונמצאנו למדים שדין בקשת העיכוב להידחות.

מאחר והפינוי קבוע לעוד ימים ספורים, ניתנת בזאת ארכה לפינוי עד ליום 10.7.13, בתנאי כמובן של תשלום דמי השכירות כסדרם.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: