ח'יר נ' נ.ר.ש.א. לבנין והשקעות בע"מ

החלטה

1.בפני בקשה המוכתרת בכותרת כבקשה למתן סעד זמני, במסגרתה מתבקש בית הדין להטיל עיקולים על כספים וזכויות של המשיבה ועל כלי רכב שבבעלותה עד לסך של 1,000,000 ₪. לחילופין התבקש בת הדין לחייב את הנתבעת להפקיד את הסך האמור בקופת בית הדין או ליתן כל ערובה אחרת בגובה סכום זה.

2.בקשה זו מוגשת במסגרת תביעה, שהוגשה עם פתיחתה לבית המשפט המחוזי בחיפה בתאריך 21.7.11. בתביעה זו עתר המבקש לחייב את המשיבה בתשלום הסך של 5,127,200 ₪ בשל הפרת חובתה של המשיבה לבטח את המבקש בביטוח פנסיוני. לטענת המשיב, הוא חלה במהלך תקופת עבודתו ולו היה מבוטח בביטוח זה היה זוכה לתגמולי ביטוח בשיעור 75% משכרו החודשי מיום אובדן כושר העבודה ועד לסוף תוחלת חייו, ולפיכך על המשיבה לפצותו בגובה תגמולי הביטוח בנוסף לעוגמת נפש, כאב וסבל ונזקים לא ממוניים.

3.הדיון בתביעה הועבר לבית דין זה על-פי החלטת השופטת תמר שרון נתנאל, מיום 8.1.2012, אשר קבעה כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעה זו.

4.לטענת המבקש, יש מקום להטיל צו עיקול זמני או לחייב את המשיבה ליתן ערובה לקיום פסק-הדין וזאת בהסתמך על כך כי סכום התביעה הגדול "והמוצדק בנסיבות העניין", כלשון הבקשה, מצדיק זאת. עוד נטען כי היעדר אפשרות לנבא את מצבה של המשיבה בעת מתן פסק-הדין מעלה את החשש שלא ניתן יהיה לקיימו.

5.בהחלטה הנוגעת למתן צו עיקול זמני נדרש בית הדין לבחון שני עניינים עיקריים. האחד, קיומה של עילת תביעה וראיות מהימנות לכאורה התומכות בה. השני, בחינתו של מאזן נוחות, היינו שקילת הנזק שייגרם לתובע אם לא יינתן צו העיקול הזמני כנגד הנזק שייגרם לנתבע או לגורם אחר אם יינתן הצו.

בנוסף לאלה, לא יתן בית הדין צו אלא אם הגיע לכלל מסקנה, הנסמכת על ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על התובע בבואו לממש את פסק הדין, ככל שיינתן לטובתו.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, בכתב התביעה ובנספחים המצורפים אליהם - מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, וזאת בהיעדר ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין.

7.באשר לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעניין ההכבדה על ביצוע פסק-הדין - הרי שנדרש כי ראיות אלה יהיו בבחינת ראיות ראויות וחד-משמעיות (תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991; סימנים א', א'1 בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984; בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479 (1994); משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה (מהדורה 15, כרך ב) 815 (2007)).

8.לבקשה ולתצהיר הנספח לה לא צורפו כל מסמכים בדבר ההכבדה הנטענת. בתצהיר המבקש עצמו אין ולו מילה על אותה הכבדה. בגוף הבקשה צוין כי "למיטב ידיעתו של התובע, הנתבעת הינה חברה איתנה מבחינה כלכלית ומבצעת פרוייקטים בהיקפים גדולים, אך אין לו ידיעה ודאית בדבר מצבה הכלכלי ואין אפשרות לנבא מה יהיה מצבה בעת מתן פסק-הדין בעתיד והאם יהא באפשרותה לקיימו".

מכאן – שכעולה מהבקשה עצמה אין ולו ראשית ראיה, בשלב זה, לקיומו של חשש סביר לקיומה של הכבדה – לא כן שכן "ראיות מהימנות לכאורה". בטענות כלליות בדבר מצבה העתידי של המשיבה בעת מתן פסק הדין – אין כדי לבסס קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין.

9.משקבעתי, כי נעדרת מן הבקשה ראשית ראיה במידה הנדרשת לצורך הכרעה בבקשה בדבר הכבדה – מתייתר הדיון בשאלת קיומה של עילת תביעה לכאורה.

10.משנקבע, כי אין מקום להטיל עיקול על נכסים וזכויות של המשיבה, אין מקום לחייבה בהפקדת סכום העולה כדי הסכום שעיקולו מבוקש בקופת בית הדין.

11.יצוין, כי גם לו היה נקבע כי יש מקום להטיל עיקול כמבוקש, הרי שכפי שנוסחה הבקשה, וזאת ללא כל פרטים אודות המחזיקים שאצלהם יש להטיל עיקול או פרטי כלי הרכב עליהם מתבקש עקול במשרד הרישוי – ספק אם ניתן היה להיעתר לבקשה כפי שנוסחה.

12.אשר על כן, ובהיעדר חשש סביר להכבדה הנסמך על ראיות מהימנות לכאורה – דין הבקשה למתן צו עיקול - הידחות.

13.אין צו להוצאות.

14.המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

15.התיק יוחזר לכב' השופטת איריס רש, להמשך טיפולה.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ג, (12 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: