ח.ד.חלפים בע"מ נ' כ.ש. מרכזי תיפעול לרכב בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה להטלת עיקולים זמניים בהתאם לתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

בקשה ראשונה בשל אותה עילה הוגשה ביום 25.12.2011.

ביום 26.12.2011 ניתנה החלטה לפיה הבקשה נדחתה כיוון שלא הוכחו מי מהתנאים למתן הצו ו/או תשתית ראייתית כלשהי לתמיכה באמור בבקשה.

ביום 27.12.2011 הוגשה בקשה דחופה לעיון חוזר וצירוף ראיות, בה צורפו נספחים חדשים, אשר לא היה בהם כדי לשנות מההחלטה הקודמת שניתנה.

ביום 16.1.2012 הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו ("הבקשה השלישית"), בה מבוקש שוב מבית המשפט ליתן צו עיקול זמני על נכסי המשיבים, בגין אותן עילות שפורטו בבקשות הקודמות.

לבקשה צורף מכתב ב"כ שגריר המאשר כי שגריר רכשה את כל פעילותה העסקית של המשיבה 1 בתחום שירותי פחחות וצבע לכלי רכב.

הלכה היא שהמבקש צו עיקול זמני צריך לשכנע את ביהמ"ש, כי הבקשה לעיקול עומדת בתנאים שנקבעו בתקנות 362 ו - 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, דהיינו, הן לעניין קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, כלומר, שקיימות ראיות מהימנות התומכות בעילת התובענה, באופן לפיו לכאורה לתובענה סיכויי הצלחה טובים, והן לעניין קיומן של ראיות כאמור לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק דין.

על מבקש העיקול להראות קיומה של זכות לכאורה והוא חייב להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות הקנויה לו לכאורה רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין, פ"ד מט(1) 730 ; ע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית נ' תופיני סער, פ"ד מה(4) 409.

על רקע חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, נפסק כי שומה על בית המשפט לייחס משקל רב מבעבר לאיכותן וכמותן של הראיות שיש בהן כדי לתמוך בבקשה לעיקול זמני. (ראה רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר בע"מ תק-על 95(3), 786).

בבר"ע (י-ם) 3310/97 בועז מוסקוביץ נ' ג'לאל חנה, תקדין מחוזי 8 (2) 2196 הדגיש בית המשפט כי: "...על המשיבים רובץ הנטל לשכנע את בית המשפט כי אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין ועניין זה אינו תיאורטי, אלא יש להצביע על גורמים קונקרטיים שיש בהם כדי להעמיד בספק את יכולתו או נכונותו של המבקש לבצע פסק דין עתידי, באם ינתן נגדו..."

בעניינו לא הצביעה המבקשת על גורמים קונקרטיים כאמור.

בהחלטתי מיום 26.12.11 ציינתי כי חשבונות המבקשת שולמו עד תאריך 4.10.11 ולאחר מכן הועלו טענות לקיזוזים שונים ע"ס 250,000 ₪.

בנוסף, כפי שמציינת המבקשת, בבקשות הקודמות, קיימות עסקאות נוספות אשרהמשיבות צד להן.

בנסיבות אלו קשה לקבוע כי קיים חשש ממשי שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.

לא הוכח בפניי כי באם יינתן פסק דין כנגדה, לא יהיה ביכולתה של המשיבה 1 להוציאו אל הפועל ואף לא הוכח כי לא יהיה ברצונה לעשות כן.

מכירת הפעילות לצד ג' כשלעצמה אין בה כדי להעיד על הברחת נכסי המשיבות.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ב, 17 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.