ח/XXX רב"ט ו.מ. נ' התובע הצבאי הראשי

כללי

1. המערער, רב"ט ו.מ., הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה שעניינה קשירת קשר לביצוע פשע של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסעיף 7(א) ו-(ג) רישה לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; ובעבירה של שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) סיפה לפקודת הסמים המסוכנים.
2. בעקבות הרשעתו, הטיל עליו בית הדין קמא הנכבד, במסגרת הסדר טיעון, 135 ימי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי. כן הוטלו על המערער, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בעניין, חמישה (5) חודשי פסילה בפועל של רישיונות הנהיגה.
3. המערער לא השלים עם חומרת עונש הפסילה של רישיונות הנהיגה, ומכאן הערעור שלפנינו.

ההליכים בבית הדין קמא וגזר הדין

4. המערער התגייס לשירות צבאי במסגרת "איתן", בחודש דצמבר 2014 ויועד כנהג משא כבד ואף כנהג בט"ש. בהמשך, שובץ בתפקיד כללי בחטמ"ר יהודה.
5. אמו של המערער, העידה לפני בית הדין וסיפרה על תמיכתו במשפחה, במיוחד לאחר גירושי ההורים בהיותו בן 14 שנים. צוין, כי לאם אין רישיון נהיגה והמערער נוהג להסיע אותה בסופי השבוע, לבתהּ, המתגוררת עם ילדיה, בתל אביב. האם עמדה אף על הקשיים הכלכליים של המשפחה ועל סיועו של המערער לסבתו.
6. נסיבות הרשעתו של המערער פורטו בגזר דינו של בית הדין קמא, כדלקמן:

"הנאשם... שוחח עם חברו ליחידה בחודש אפריל האחרון והשניים קשרו קשר לביצוע עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, כך שהנאשם עתיד היה לרכוש סם מסוכן מסוג קנאביס, בכמות המשתווה ל'פלטת חשיש', בתמורה לכ- 3,000 ש"ח. בסופו של יום, לא יצאה העסקה אל הפועל...  עובר לאירוע האמור ואף לאחריו השתמש הנאשם בסם מסוכן מסוג קנאביס בנסיבות צבאיות, הראשונה בתוך רכב צבאי בעת חזרה לבסיס מפעילות צבאית – מנהלתית והשנייה בעת שהותו בחדרו בבסיס, כאשר בחיפוש במקום נמצא כלי מאולתר לשימוש בסם מסוכן ובו שרידי הסם".

7. בית הדין קמא נתן דעתו לחומרת המעשים, אשר נפרסו על פני כשלושה חודשים, ולכך שהשימוש בסם בתוככי היחידה נעשה בצוותא חדא עם חייל נוסף. מנגד, התחשב בית הדין, בהודאתו של המערער, בשירותו הממושך והמשמעותי ובכך שלחובתו נרשמו עבירות משמעת בודדות. בהתאם, ראה בית הדין קמא לאמץ את הסדר הטיעון, שבו נקשרו הצדדים ביחס לרכיבי המאסר בפועל, המאסר המותנה וההורדה בדרגה.
8. אשר לרכיב של פסילת הרישיונות, קבע בית הדין קמא, כי לעניין זה "לא ניתן להתעלם מן הזיקה הנמשכת של הנאשם לעולם הסמים... כי העבירות שביצע מחדדות את הצורך בהטלת ענישה שהיא מרתיעה הן את הנאשם והן את הציבור בכללותו". בית הדין עמד על כך ש"עונש הפסילה של רישיונות הנהיגה נועד על פי הפסיקה לענות על שתי התכליות – ראשית, מניעה בדמות הרחקתו של מי שמעורב בעולם הסמים מן הכביש, ושנית, הרתעה של הנאשם עצמו והציבור כולו מפני ביצוע עבירות בתחום הסמים". בית הדין התחשב אף בהיות המערער נהג חדש. בהינתן כל אלו וכן לאור מדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית הדין קמא כי מתחם עונש הפסילה ההולם נע בין שלושה (3) לשמונה (8) חודשי פסילה בפועל. בהמשך, לאחר שהתחשב בחרטתו של המערער, בשירותו התקין עד להסתבכותו הנוכחית, ובדבריה של אמו, שלפיהם, המערער מסייע למשפחתו במהלך סופי השבוע, ראה בית הדין לגזור על המערער עונש של חמישה (5) חודשי פסילת רישיונות נהיגה, בפועל, כאמור.

ערעור ההגנה

9. ההגנה עתרה להקל במשך עונש הפסילה. נטען בהודעת הערעור, כי התכלית העיקרית בהטלת רכיב ענישה זה היא מניעתית וכי "בפועל, המבחן להטלת עונשי פסילה קרוב יותר לשאלת הזיקה בין העבירה לשימוש ברכב והצורך להרחיק את הנהג מהכביש". אשר על כן, נטען, כי במקרה דנן, שעה שלא קיימת זיקה בין העבירות לנהיגה, ומאחר שלדידה של ההגנה, נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על רף חומרה נמוך, ראוי היה להטיל עונש פסילה מקל באורח משמעותי. ההגנה הפנתה אף לפסקי-דין נוספים וטענה כי בתי המשפט נמנעו, במקרים המתאימים, מלהטיל עונש פסילה – בכלל, ומטעמים של שיקום – בפרט, ולפיכך, לשיטתה, שגה בית הדין קמא עת העמיד את הרף התחתון של מתחם העונש ההולם על שלושה חודשי פסילה.
10. בטיעוניו לפנינו, מיקד הסנגור המלומד את טיעוניו בפגיעה הניבטת מעונש הפסילה ומשכו, על בני משפחתו של המערער, הן בשל חוסר יכולתו לסייע להם במהלך תקופת הפסילה והן בשל כך, שמשכה יחייב את המערער, בהיותו נהג חדש, להנפיק רישיון נהיגה חדש, לאחר תום תקופת הפסילה. הסנגור הוסיף וטען, כי אף אם מוצדק להטיל על המערער עונש של פסילת רישיונות, הרי שמטעמים של מידתיות, יש לצמצם את משכו במידה ניכרת.