ח/XXX רב"ט א' ו' התובע הצבאי הראשי

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הדרום שניתנה בתיק דרום/421/17 (סא"ל מאיה גולדשמידט – סגנית הנשיאה) ביום 3.10.2017. הערעור נדחה.

ה ח ל ט ה

רקע

1. המערער, רב"ט א' ו', נעצר ביום 26.9.2017, בחשד למעורבות בעבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. אתמול, הוגש נגדו כתב אישום בעבירה זו ובית הדין המחוזי הורה על מעצרו עד לתום ההליכים. ההגנה אינה משלימה עם ההחלטה ומכאן הערעור שלפני.

עיקרי כתב האישום

2. על-פי כתב האישום, ביום 25.9.2017, ישב המערער, לוחם בגדוד XXX, על ספסל ב"פרגולה", ב"פינת עישון", במוצב "לבנה". מימינו, על הספסל, ישב לוחם אחר, רב"ט ב', ומן הצד האחר של שולחן ה"פרגולה", ישב לוחם נוסף, רב"ט ע'. רב"ט ב' הניח את נשקו האישי מסוג מיקרו תבור, על השולחן בינו לבין המערער. בהתאם לנהלים במוצב, היה הנשק טעון במחסנית. אל הנשק חוברה ידית הסתערות מיוחדת, ועל-פי כתב האישום, הנשק היה פרוק ונצור, ובבית הבליעה הותקן "מק-פורק".
3. רב"ט ב' ורב"ט ע' עסקו במכשיריהם הסלולאריים והשלושה שוחחו ביניהם. במהלך השיחה, נטל המערער את הנשק של רב"ט ב' והתפעל מידית ההסתערות. הוא הציב את הנשק על השולחן, כך שקנה הנשק הופנה לכיוון הקיר שממולו, במרחק של כמטר וחצי ממנו (מאחורי גבו של רב"ט ע') ובזווית של-90 מעלות. המערער אחז בידית ההסתערות ולאחר שהבחין, כי כוונת הנשק פועלת, הביט דרכה אל נקודה אדומה שסומנה על הקיר, בסמוך לרב"ט ע'. נטען, כי המערער פעל בניגוד לפקודות הצבא, האוסרות על ביצוע פעולות בנשק שלא לצורך וללא אישור, ובפרט פקודות האוסרות על כיוון נשק ב-90 מעלות. עוד נטען, כי מיד לאחר מכן, דרך המערער את הנשק, מבלי שווידא שאין בו מחסנית ומבלי שבדק את מצב הנצרה, ולחץ על ההדק, גם זאת בניגוד לפקודות הצבא. כתוצאה מכך, נורה מהנשק כדור שפגע בקיר, האמור.

החלטתו של בית דין קמא

4. בית הדין קמא סקר בהרחבה את הראיות שנאספו ובחן את טיעוני הצדדים. בהתייחסו לטענות העובדתיות שהעלתה ההגנה, ציין את הדברים הבאים:

"לטעמי... קיימות ראיות לכאוריות המלמדות, כי הנאשם נטל את הנשק וכיוון אותו לעבר הקיר (אף אם לא בין כוונות); הוא לא בדק את מצב הנצרה וכן לא בדק האם יש מחסנית בנשק. הנאשם טוען אמנם כי אינו זוכר האם דרך את הנשק, אך מעדותו של רב"ט ב' עולה, כי הוא שמע קול של דריכה – וכזכור לפי עדות האחרון גם היה הנשק במצב פרוק ונצור טרם החל הנאשם לעסוק בו. לא למותר לציין, כי גם באמרות הנאשם התגלו סתירות שונות וחוסר היגיון פנימי כבר בשלב זה -כך למשל, הנאשם זוכר היטב שלא כיוון את הנשק בין כוונות, אך אינו זוכר האם ביצע פעולות אחרות בנשק; וכן מסר גרסאות סותרות בנוגע לשאלה האם הרים את הנשק או שהנשק נותר מונח על השולחן. מכאן שבעת בחינת אמרותיו של הנאשם, על הבעייתיות הגלומה בהן כאמור, אל מול עדותו של רב"ט ב', נראה כי יש להעדיף, ודאי בשלב זה של בחינת הראיות הלכאוריות, את עדותו של האחרון. לא למותר לציין, גם כי הנשק אינו יכול לדרוך את עצמו ללא פעולה אקטיבית; וכי אין כל ראיה לכך שאדם אחר דרך את הנשק מלבד הנאשם".

5. בהמשך, דן בית הדין קמא בשאלה שהעלתה ההגנה, בכל הנוגע למעמד התחקיר שנערך ביחידה, בעקבות האירוע ולהשפעתו על הוגנות החקירה בעניינו של המערער. בעניין זה, הוטעם, כי:

"טענות ההגנה בדבר השפעת התחקיר על חקירת מצ"ח אינן רלוונטיות, לטעמי, בשלב זה של ההליך. בהתאם להגדרות שנקבעו בסעיף 539א' לחש"צ, נראה כי הבירור הפיקודי שנערך, אף כי הוגדר על ידי היחידה כתחקיר לשם הפקת לקחים, אינו תחקיר מבצעי או תחקיר בנוגע לאימון (בהתאם להגדרות שנקבעו בסעיף 559א(א) לחש"צ); וזאת נוכח אופי האירוע שעניינו משחק בנשק, באופן המנותק מפעילותה המבצעית של היחידה. לפיכך לא נראה כי חלה בענייננו הוראת סעיף 539א(ב) לחש"צ בדבר חיסיון התחקיר בהליך חקירתי. מעבר לכך, טענות ההגנה על כך שהתחקיר השפיע על עדותם של עדי הראיה בחקירת מצ"ח נדרשות להיבחן בהליך העיקרי, אם כי, כפי שפורט לעיל, יש סתירות בין עדי הראיה (למשל בנוגע לשמיעת קול דריכה) באופן שבו נראה כי שהותם המשותפת בתחקיר לא השפיעה על עדותם לאחר מכן. אשר להשפעה אפשרית של התחקיר על אמרת הנאשם – אכן קיים קושי, בכך שהנאשם לא הוזהר בשלב זה ולא הועמד על זכויותיו. במסגרת ההליך העיקרי ניתן יהיה גם לבחון את טענות הנאשם כלפי המ"פ על כך שהפעיל כלפיו לחצים. עם זאת, עולה מהתחקיר כי כבר בשלב זה הנאשם לא הודה בדריכת הנשק, ולמעשה גרסתו זו לא השתנתה גם בחקירתו במצ"ח... והתביעה גם הצהירה כי בעת הגשת כתב האישום הסתמכה אך ורק על הראיות שנגבו במסגרת תיק החקירה".

6. לאחר מכן, נפנה בית הדין לבחון האם התגבשו עילות למעצרו של המערער וקבע כי: