ח/XXX טוראי ד.מ. נ' התובע הצבאי הראשי

פ ס ק - ד י ן

רקע

1. טור' מ.ד., המערער, הורשע בבית הדין המחוזי, על-פי הודאתו, בעבירה של עריקה, לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. נקבע, כי המערער נעדר מיחידתו למשך 2,323 ימים, מתוך כוונה שלא לחזור לצבא. המערער נעצר ביום 7.2.2017.
2. גזר הדין בעניינו של המערער ניתן ביום 4.7.2017. בית הדין קמא השית על המערער, בדעת רוב, שלושה עשר (13) חודשי מאסר בפועל. שופט המיעוט סבר, כי ניתן היה להסתפק בעונש מאסר בפועל בן תשעה (9) חודשים ועשרים ותשעה (29) ימים. פה אחד, הורה בית הדין קמא על הפעלת עונש מאסר מותנה בן חודשיים, מתיק קודם (צפון (מחוזי) 767/09), במצטבר לעונש המאסר בפועל. סך הכֹל, על המערער לרצות חמישה עשר (15) חודשי מאסר בפועל.

ההגנה לא השלימה עם גזר הדין ומכאן הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית

3. עיון בראיות שהוצגו לפני הערכאה קמא מלמד על הפרטים הבאים:

• המערער עלה ארצה מברית המועצות בהיותו בן שלוש. הוא התגייס לשירות הצבאי בחודש נובמבר 2008. תחילה היה בטירונות ולאחר מכן שולב בקורס נתיב. בהמשך הוכשר כנהג משא וסיים הכשרה זו בהצלחה. המערער, שובץ כנהג משא בגדוד XXX אך בהמשך הועבר לשרת כנהג משא במפח"ט XXX, בתנאים מקלים ("יומיות").
• בעברו של המערער שתי היעדרויות קודמות, הראשונה, מגדוד XXX, למשך 73 ימים ובגינה נשפט בבית הדין הצבאי ונדון, בין היתר, למאסר מותנה בן חודשיים. את ההיעדרות השנייה ביצע בעת ששירת במפח"ט XXX. היא נמשכה 17 ימים, והמערער נדון בגינה בדין משמעתי לעשרים ימי מחבוש. היעדרות זו החלה לאחר שהמערער נשפט ביחידה לעונש של ריתוק, שאותו לא ריצה ולנוכח דחיית בקשתו לשרת בתנאים של "תשע-חמש". מפקדיו חיוו דעתם, כי המערער מזלזל בהם ואינו מבצע משימות שוטפות. בחיפושים שנערכו אחריו, התחמק המערער מלפגוש את מפקדיו ולא גילה עניין לחזור לשירות. להשלמת התמונה נציין, כי בעניינו של המערער נפתחו מספר בקשות להקלה בתנאי שירות ולסיוע כספי, ואולם מן המסמכים שנאספו, קשה היה להתחקות אחר הטיפול בהן.
• באמרותיו טען המערער, כי נעדר מיחידתו על-מנת לסייע לאמו החולה ונוכח המצוקה הכלכלית מבית. נטען גם, כי המענה לבקשותיו בתחום תנאי השירות והסיוע הכלכלי, התמהמה.
• מראיות ההגנה עלה, כי אמו של המערער נכה ולכן עובדת במשרה חלקית. עוד עלה, כי המשפחה נתונה בחובות. בעדותו בבית הדין, טען המערער, לראשונה, כי אביו נוהג לשתות לשוכרה וכי הוא מכה את אמו. המערער מסר, כי נאלץ, לא פעם, להגן על אמו מפני אביו. אמו ואחותו של המערער תיארו אף הן את המצוקה בבית ואת תרומתו של המערער לפרנסת המשפחה. השתיים ציינו, כי המערער הסתיר מהן את היעדרותו מן השירות הצבאי והוסיפו, כי אלמלא כן, היו פועלות להשיבו לצבא.
• במהלך תקופת המעצר, פוטר המערער משירות ביטחון בגין "התנהגות רעה וחמורה".  

גזר הדין בערכאה קמא

4. בית הדין קמא הנכבד ציין בגזר-דינו, כי התרשם "ביחס למניע להיעדרות... כי משפחתו של הנאשם הייתה מצויה... במצוקה ממשית עובר להיעדרותו" וכן, כי "נכונים היינו אף להניח לטובת הנאשם כי טיפול רשויות הת"ש בעניינו לא היה מיטבי מבחינת משכו". בצד זאת, הדגיש בית הדין, כי "מצוקותיו של המערער זכו להתחשבות מצד גורמי הצבא" ומנגד, "הנאשם התנהג באופן בעייתי". בסופו של יום נקבע, כי "כאשר בקשתו של הנאשם... לקיצור שירות לא נענתה, עשה הנאשם דין לעצמו וקיצר בפועל את השירות בדרך של עריקה". בנסיבות אלה ולאחר סקירת מדיניות הענישה הנוהגת, מצא בית הדין קמא להעמיד את מתחם העונש ההולם, בין עשרה לעשרים חודשי מאסר בפועל. נקבע גם, כי יש להורות על הפעלת המאסר המותנה, במצטבר לעונש המאסר בפועל.
5. אשר לעונש בתוך המתחם, בעניין זה נחלקו דעות השופטים. שניים מהשופטים, לאחר שניתן משקל להודאתו של המערער באשמה, לעברו, לגילו ואף לפגיעת העונש במשפחתו, מצאו להעמיד את עונש המאסר בפועל על שלושה עשר חודשים. שופט המיעוט לעומת זאת, "על מנת שהעונש הכולל יפחת משנת מאסר והנאשם יסיים לרצותו בבסיס כליאה צבאי", סבר, כי יש להעמידו על תשעה חודשים ועשרים ותשעה ימים.