ח'ליל ואח' נ' שר הפנים ואח'

החלטה

1.הסעד הראשון המתבקש בעתירה הוא מתן רישיונות לישיבת קבע בישראל לעותרים מכוח מגורים בירושלים עובר לחודש יוני 1967. העותרים ינמקו תוך 7 ימים מדוע לא יידחה סעד זה על הסף לנוכח האמור בסעיף א' להחלטת הממשלה מס' 2492 מיום 28.10.07 – שניתנה לאחר פסק הדין בעניינם מיום 22.10.07 בעת"מ 420/07 – לפיו "שר הפנים לא יעניק רשיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, לתושב אזור יהודה ושומרון (איו"ש) השוהה בישראל שלא כדין, אשר מבקש רישיון ישיבה בישראל על בסיס טענה כי מרכז חייו היה בירושלים המזרחית בשטח שהוחל עליו בשנת 1967 השיפוט, המשפט והמינהל של מדינת ישראל (להלן – מזרח ירושלים), עובר לחודש יוני 1967, אף שלא התפקד במפקד 1967 כתושב מזרח ירושלים"; ובשים לב לכך שהסמכות העניינית לתקיפת החלטת הממשלה אינה מסורה לבית משפט זה (פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000).

2.הסעד השלישי, המתבקש בעתירה לחילופי חילופין, הוא התרת המשך שהיית העותרים במזרח ירושלים על פי ההסדר ההומניטארי המיוחד שנקבע בסעיף ב' להחלטת הממשלה הנ"ל. העותרים ינמקו תוך 7 ימים מדוע לא יימחק סעד זה על הסף בשל כך שטרם פנייתם לבית המשפט לא נעשה מצדם ניסיון למצות ההליכים ולפעול בהתאם לאמור בסעיף 7 להחלטת משרד הפנים מיום 30.4.08, היינו: פנייה לאגף לזרים בבקשה להיתרי מת"ק ארעיים (וזאת מבלי להיכנס בשלב זה לשאלת הסמכות העניינית לדון בהחלת ההסדר האמור).

3.העותרים יוסיפו ויתייחסו תוך המועד הנזכר לשאלת היחס, בזיקה אליהם, שבין ההסדר ההומניטארי משנת 1998 לבין ההסדר ההומניטארי משנת 2007; וככל שקיים לשיטתם הבדל בין שני ההסדרים – מדוע במכתבם למשרד הפנים מיום 5.12.07 (ע/49) דרשו רק את החלת ההסדר משנת 2007.

4.העותרים אינם נזקקים לעת הזאת לצו ביניים המונע את הרחקתם מישראל, שכן לדבריהם טרם קיבלו תשובה לעררם על ההחלטה מיום 30.4.08, שעוד קודם לנתינתה נקבע בפסק הדין בעת"מ 420/07 כי "העותרים לא יגורשו מהארץ עד למתן החלטה סופית בבקשתם" (ההדגשה הוספה).

ניתנה היום, כ"ה אייר תש"ע, 09 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: