ח'לאילה נ' נג'אר

החלטה

1.עניינו של תיק זה הוא המחאה ע"ס 74,500 ₪ אשר הוגשה על ידי התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 08-08397-13-5. ההמחאה, על הסך האמור, משוכה על חשבון הנתבע והיא לפקודת התובע כאשר מועד פרעונה הוא 25.3.13. הנתבע הגיש התנגדות לביצועו של השטר ובעקבות כך הועבר התיק לדיון בפניי.

2.בתצהירו, הנלווה לבקשה, טוען הנתבע מספר טענות:

ראשית, כי לאורך התקשרותו העסקית עם התובע, כיבד את התחייבויותיו כלפיו.

שנית, כי מעולם לא חתם על השטר מושא ההליך והשטר הוא מזויף.

ולבסוף, כי אין הוא חב לתובע מאומה בגין השטר.

3.לאחר עיון בבקשת הנתבע, ניתנה ביום 30.5.13 החלטה בה הוצע לתובע ליתן לנתבע רשות להתגונן בטענת הזיוף בלבד.

התובע טען בתגובתו כי הגירסא העובדתית עליה נסמכת התנגדות הנתבע, אינה נכונה. בתגובתו, פירט אודות המסכת העסקית בין הצדדים והודיע כי עומד הוא על דחיית ההתנגדות או לחילופין על קבלתה בטענת הזיוף תוך התניית הדבר בהפקדת מלוא הסכום בקופת בית המשפט.

4.בתאריך 19.1.14 התקיים דיון בהתנגדות הנתבע לביצוע השטר.

בפתח הדיון התבקש ב"כ התובע להבהיר מהיכן נובע חובו של הנתבע כלפיו והאם שולם החוב או חלקו. ב"כ התובע הבהיר כי נמסרו שיקים שונים, אשר סורבו כולם, אך מאחר שהם היו בידי הבנק, לאחר שנמסרו לו לנכיון, הוגש שיק הביטחון שנמסר לתובע על ידי הנתבע בראשית יחסיהם העסקיים, על סכום החוב כפי שמופיע בכרטסת של התובע, 74,500 ₪ נכון לאותו מועד.

ב"כ הנתבע הגיב כי לנתבע אין כל חוב כלפי התובע וטען כי אותם שיקים שנמסרו וסורבו, אינם רלוונטיים לתיק זה.

5.במהלך הדיון, נחקר הנתבע על תצהירו.

מחקירת הנתבע עולה כי חרף טענתו הכוללנית בתצהירו כי השטר מזויף, אישר הנתבע בחקירתו כי כתב היד על השיק, עליו נרשם "השיק לבטחון בלבד, לא סחיר", הוא כתב ידו שלו וטען כי רק החתימה בתחתית השיק זוייפה. הנתבע טען כי מסר את השיק אך ורק לצורך "פתיחת חשבון", כך לדבריו, וזאת על מנת שהתובע יוכל לקחת את פרטיו מן השיק. הנתבע לא חתם לטענתו על השיק ולא רשם סכום או תאריך.

במהלך חקירתו, העלה הנתבע טענה שזכרה לא בא בתצהירו, ולפיה לאחר שהשיקים שמסר לתובע חזרו, הודיע הנתבע לתובע כי אין לו יכולת לשלם עבור הסחורה שסופקה לו ולכן ביקש להחזיר חלק מן הפריטים ולהזדכות עליהם. לטענתו, החזיר לסוכן מטעם התובע פריטים בשווי כולל של 20,000 ₪, אולם לא קיבל תעודת זיכוי, אין בידיו בעת הדיון את רשימות הציוד אשר החזיר לטענתו ואף לא קיבל כל אישור על מסירתו או על זיכויו, למרות שטוען הוא כי פנה אל התובע במישרין, מספר פעמים, ללא הואיל.

בראשית חקירתו, חזר הנתבע על טענתו כי אין הוא חב לתובע דבר: "הטענה של כשלון תמורה מלא, זה שאני לא חייב לחברה אפילו שקל אחד" (עמ' 2 ש' 13). ומיד בהמשך, כאשר נשאל האם הוחזרה סחורה בגובה החוב, השיב "בגובה השיקים שאני הייתי חייב בהם" (עמ' 3 ש' 1). ואולם, כאשר היקשה ב"כ התובע, אישר הנתבע, בניגוד להצהרותיו קודם לכן ובתצהירו, כי גם לאחר שלטענתו החזיר סחורה לסוכן התובע, נותר הוא חייב 15,000 ₪ אותם ביקש לפרוש אך התובע סירב (עמ' 3 ש' 3-4) ובהמשך, אישר לשאלת ב"כ התובע כי חובו לתובע עומד על סך של 18,228 ₪.

הנתבע לא הביא עימו לדיון את המסמכים הרלוונטיים למערכת העסקית עם התובע. כאשר נשאל אודות חשבוניות מס, סירב לאשר או להכחיש בטענה כי אין בידיו את החשבוניות, אין עמו כרטסת ואין הוא יכול לזכור את הפרטים.

6.המבקש רשות להתגונן צריך להראות כי יש בידיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר.

אם הציג הנתבע הגנה אפשרית, יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו לצורך כך. בית המשפט אינו קובע עובדות או מהימנות עדויות ודי אם התצהיר עם החקירה הנגדית מגלה טענה שאם תוכח במשפט, תהווה הגנה מפני התביעה.

עם זאת, אין המבקש רשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להתכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שלעניין ועליהן הוא מבסס את טענת הגנתו.

(ע"א 10984-05-10 מאיר אזרואל נ' הלן מזרחי (25.7.10); ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400; בר"ע 39/86 גליק נ' גליק, פ"ד מ(1) 51; ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (25.11.1993); ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265; ע"א 453/83 סולל בונה בע"מ נ' גרוסי עזאם, פ"ד לט(3) 20, 24; ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח נ' כלפון, פ"ד מב(3) 339 וכן בש"א 216/89 אברהמי ובניו נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 174).