ח'לאילה נ' מופיד כריים

פסק דין

בפני תובענה כספית בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובע ע"ס 11,363 ₪, בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 30.9.08.

העובדות וטענות הצדדים;

התובע הינו בעלים של רכב מסוג פג'ו מ.ר. 24/921/56 ואילו הנתבע, הינו הבעלים ו/או הנהג ברכב מ.ר. 41/422/87.

התובע טוען, כי נסע ביום 30.9.08, בשעות הלילה, ברחוב הראשי בכפר מג'ד אל כרום ותוך כדי נסיעה ובצורה פתאומית, כך טוען התובע, פתח הנתבע את דלת רכבו, כשהיה בחניה בצידי הרחוב וכתוצאה מכך, התובע לא הצליח להימנע מהתנגשות בדלת רכבו של הנתבע.

התובע הזמין חוות דעת שמאי. לפי חוות דעת הנזק שנגרם לרכב בעקבות התאונה, עומד על סך 8,288 ₪ כולל מע"מ וכן ירידת ערך ע"ס 2,345 ₪.

כמו כן, דרש התובע להחזיר לו תשלום ששילם לשמאי בגין חוות דעתו.

לנתבע, כך מתברר, לא היה ביטוח צד ג'.

הנתבע טוען בכתב ההגנה, כי התאונה אירעה עת שהוא החנה את רכבו בשולי הרחוב צמוד למדרכה, כשהדלת השמאלית של הרכב (לצידו של הנהג), הייתה פתוחה ורגל אחת של הנתבע הייתה בתוך הרכב והשנייה מחוץ לרכב. הנתבע המשיך וטען, כי דלת הרכב הייתה פתוחה וצמודה לרגלו וכעבור דקה בערך, כך טוען הנתבע, הגיח רכב התובע מאחור וחבט בדלת רכבו.

הנתבע מוסיף, כי החנה את רכבו בחניה מסודרת, צמוד למדרכה וכי הנתבע לא חסם שום נתיב נסיעה וכי התאונה התרחשה באחריות התובע, שנצמד יתר על המידה, לרכבו ופגע בו.

עדי הצדדים:

התובע העיד בעצמו וכך גם הנתבע. לצדדים לא היו עדים נוספים.

הכרעה;

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני מבכר את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבע.

ראשית, התובע העיד בפני ועדותו לא נסתרה, בכל הקשור לנסיבות התאונה, ולפיה, תוך כדי נסיעה ברחוב הראשי, הנתבע פתח את דלת הרכב בצורה פתאומית וכתוצאה מכך פגע רכב התובע בדלת של רכב הנתבע ונגרמו לו נזקים.

שנית, הנתבע מאשר חלק זה בעדותו של התובע. גם הנתבע מאשר, הן בכתב ההגנה והן בעדותו בפני, כי דלת רכבו הייתה פתוחה, אם כי, לשיטתו, לא לרווחה, שכן הנתבע מציין בפני, כי הדלת הייתה פתוחה מעט והייתה צמודה לרגלו השמאלית, שהייתה מחוץ לרכב.

שלישית, גרסתו של הנתבע, כי הדלת הייתה פתוחה במקצת, אינה הגיונית, שכן בעת הפגיעה ומאחר והדלת הייתה צמודה לרגלו, כטענתו, רגלו לא נפגעה כלל ועיקר, דבר שמקשה מאוד על קבלת הגרסה שהדלת הייתה פתוחה במקצת והייתה צמודה לרגלו. זאת ועוד, קשה להלום מצב שבו הנתבע, שמעיד על עצמו (עמ' 8 שורה 14) שהוא שוקל 120 ק"ג ולצורך היציאה מהרכב יצטרך לפתוח את הדלת, רק פתיחה חלקית בלבד ולא לרווחה.

רביעית, לנתבע היה עד שנסע איתו, שיכול ללמד על נסיבות התאונה והנתבע נמנע מלזמן עד זה והדבר ייזקף לחובתו.

חמישית, הנתבע בעדותו וכך גם בחקירתו, לא טרח לפרט בפני באיזה אמצעים נקט בעת פתיחת דלת הרכב, בפרט כאשר הנתבע מאשר ומודה שבמקום התאונה היה חושך (עמ' 7 שורה 23). היה על הנתבע לנקוט באמצעי זהירות לפני היציאה, הנתבע לא סיפר בעדותו, כך גם לא בחקירתו ולא בכתב ההגנה מטעמו, אם הסתכל במראה, אם הסתכל אחורה כדי לוודא שהרחוב פנוי ופתיחת הדלת לא תפריע למשמש בדרך, אם וידא ואם נקט בפעולה כלשהי בעת שפתח את דלת הרכב.

הנתבע גם מאשר בעדותו, שדקה אחרי או שתיים, מרגע פתיחת הדלת ועד הפגיעה, מדובר בהערכת זמן מטעם הנתבע, אך הדבר מלמד שאכן הפתיחה הייתה פתאומית, כטענת התובע (עמ' 7 שורה 21 לעדות התובע).