ח'טיב ואח' נ' אוניברסיטת חיפה

החלטה

לא ניתן כל טעם לזכותה של המבקשת 2 כצד לדיון. אין זו עתירה ציבורית, ומדובר בהמרצת פתיחה ובדיון בהמרצת פתיחה העוסק בזכויות המוקנות למבקשים. כעולה מן הבקשה עצמה, המבקשת 2 לא ביקשה דבר מהמשיבה ולא קיבלה דבר, ובכל הבקשה אין דבר המראה את זכותה לסעד המבוקש על ידה. לפיכך אני מוחק את בקשת המבקשת 2.

אוסיף עוד, כי המבקשת 2 בכלל לא חתומה על הבקשה. חתום על הבקשה עו"ד עומר חמאייסי שהציג יפוי כח מטעם המבקש 1 בלבד.

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תש"ע, 10/05/2010 במעמד הנוכחים.

מנחם רניאל , שופט

החלטה

אני מפסיק את טיעונו של עו"ד ענבי. טיעונו אינו נתמך בדברים של המחליט עצמו. אני דוחה את הטענה שהיו לו דקות ספורות להתמודד עם הבקשה. הבקשה הומצאה שעה לפני הדיון, כאשר יש אפשרות שיתקיים דיון דחוף, כך שניתן יהיה אם הבקשה תתקבל, לקיים את האירוע שנועד לשעה 16:30. על מנת לחסוך בזמן הטיעון אני מקבל עכשיו את הבקשה לדיון דחוף בהמרצת הפתיחה. הדיון הדחוף יתקיים בשעה 15:30.

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תש"ע, 10/05/2010 במעמד הנוכחים.

מנחם רניאל , שופט

החלטה

השאלה בלתי רלוונטית ואני פוסל אותה.

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תש"ע, 10/05/2010 במעמד הנוכחים.

מנחם רניאל , שופט

החלטה

מאליו מובן שהשאלה אינה דנה בשיקול הדעת במקרה הספציפי הזה, אלא בשיקול הדעת

במקרים אחרים לא ספציפיים. התובענה שבפניי עוסקת במקרה ספציפי זה ולכן השאלה

היפוטתית ואני פוסל אותה.

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תש"ע, 10/05/2010 במעמד הנוכחים.

מנחם רניאל , שופט

החלטה

ביום 29.4.10 הגיש המבקש כנציג תא אקראא לקידום החינוך בחברה הערבית בקשה לקיים פעילות בנושא העם הפלסטיני, העבר והעתיד, ביום 10.5.10 בהשתתפות שייח' כמאל ח'טיב ואחרים לפי נוהל פעילות ציבורית בקמפוס אוניברסיטת חיפה. ביום 5.5.10 אושרה הבקשה על ידי האוניברסיטה. ביום 9.5.10 נמסר למבקש, תחילה בעל-פה ולאחר מכן בכתב, כי האישור לפעילות הציבורית מבוטל. על כך הגיש המבקש תובענה להחליט שהחלטת המשיבה מיום 9.5.10 לבטל את הפעילות היא בטלה, בלתי חוקית ונוגדת את הדין משום שהיא פוגעת מעל הנדרש בזכויות היסוד והזכויות החוקתיות של המבקשים. מכיוון שמחקתי את בקשתה של המבקשת, נותר רק המבקש.

צודקים באי כח המבקש כי האוניברסיטה היא גוף דו מהותי אשר חלים עליו גם כללים מן המשפט המנהלי. כך נקבע בכמה וכמה פסקי דין לרבות ע.ע.מ. 7151/04, הטכניון נ' דץ, פד' נט' 6 433. צודק גם ב"כ המשיבה שבמעבר של כללי המשפט המנהלי לגוף דו מהותי אין הם מאומצים כלשונם, אלא הם עוברים התאמה לגוף הרלוונטי. באי כח המבקשים טוענים שעל פי סעיף 5 לחוק זכויות הסטודנט יש לכל סטודנט חופש להביע את דיעותיו עמדותיו והשקפותיו. ספק אם סעיף זה חל על המקרה שלפניי, משום שאין מדובר בחופש הבעת הדיעה של הסטודנט, אלא בזכותו לשמוע את דעתו של אדם אחר. כמו כן כאמור בסעיף 5 החופש להביע את דיעותיו עמדותיו והשקפותיו חל לגבי "תוכנו של חומר הלימוד והערכים המובעים בו". עם זאת, כאמור בסעיף 5 לחוק זכויות הסטודנט אין בו כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לפי כל דין, ולסטודנט, כאזרח שמורה הזכות גם לשמוע הרצאות לפי רצונו, בכפוף לאיזון עם זכויות אחרות. האוניברסיטה תיקנה תקנון פעילות ציבורית באוקטובר 2009 המבטא את שאיפתה לראות בפעילות ציבורית של סטודנטים ומרצים חלק משלים של הפעילות האקדמית, כך שיוכלו להביע באופן מלא דיעות, השקפות ואמונות ולקיים ביניהם שיח.

זהו תקנון מאוזן אשר המבקש לא חלק עליו, ואף פעל על פיו. על פי התקנון, נקבע בסעיף 1.6 כי פעילות ציבורית לא תאושר אם קיימת וודאות קרובה לכך שעקב הפעילות תיגרם הפרה של הסדר הציבורי בקמפוס, ואולם "האוניברסיטה תפעיל כל מאמץ סביר לשמור בו זמנית על הסדר הציבורי ועל חופש הביטוי של חברים בקהילתה". שייח' ח'טיב אינו חבר בקהילת האוניברסיטה לפי הראיות שבפניי, אבל מכל מקום מוסכם בין הצדדים שזו המסגרת לפעולתה של המשיבה. המשיבה אישרה תחילה את הפעילות ולאחר מכן חזרה בה וביטלה אותה מתוך הנימוק שהגיעו ידיעות כי בכוונת סטודנטים למנוע את קיום האירוע, ו"הנסיבות שנוצרו יוצרות וודאות קרובה לכך שעקב האירוע תיגרם הפרה ממשית של הסדר הציבורי בקמפוס, ואף קיים חשש ממשי לשלום ציבור הסטודנטים והעובדים בקמפוס... לאור זאת, מכיוון שקיים חשש כי לא יעלה בידי רשויות האוניברסיטה להיערך למניעת מהומות ואלימות, הוחלט לבטל את האירוע".

פרופ' בן ארצי הסביר את השיקולים שעמדו בפניו ובפני רשויות האוניברסיטה, והציג גם מכתב של אגודת הסטודנטים לפיו יש כוונות של סטודנטים למנוע את קיום האירוע בכל דרך אפשרית, כולל באלימות. בנסיבות אלה, נערך האיזון הנכון בין האינטרס הציבורי לבין הזכות של המבקש, כסטודנט וכאזרח, לקיום הפעילות הציבורית. אמנם, אנו עוסקים בביטול החלטה שכבר התקבלה, ולא בשיקול הדעת בעת קבלת ההחלטה המקורית, ובנדון זה על פי הדין יש להביא בחשבון גם את אינטרס ההסתמכות של האזרח (וראה: רענן הר זהב, המשפט המנהלי הישראלי, עמ' 223-237), אך במקרה זה יש שינוי נסיבות חיצוניות שיש בו כדי לבסס את שינוי ההחלטה כתוצאה מהתגברות החשש לנזק לאינטרס הציבורי (בג"צ 159/84, שאהין נ' מפקד כוחות צה"ל באזור רצועת עזה, פד' לט' 1 309). לפיכך, על פי הנתונים שהוכחו בפניי היה בסיס מספיק וראוי לשינוי ההחלטה עקב החשש ברמה של וודאות קרובה לאלימות שלא ניתן יהיה להתמודד איתה בזמן הקצר שנותר עד לאירוע, ולאור הפקת הלקחים מאירוע קודם דומה.