ח'ורי נ' משרד ראש הממשלה/נציבות שרות המדינה

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (בהרכב : ניצה אדן- ביוביץ מ"מ אב בית הדין, ד"ר נאוה קרניאל, ומר דוד הלוי) מיום 30.10.11 בתיק בד"מ 67/10, לפיו הורשע המערער בעבירות לפי סעיף 17(1),(2) ו-3 לחוק שירות המדינה - משמעת), תש"ג – 1963 (להלן: "החוק").

על המערער הושתו אמצעי המשמעת כדלקמן:

א."נזיפה חמורה"

ב. "פסילה ממשרד החינוך לתקופה של 10 שנים".

מהלך הדיון

1.לאחר דיון כללי קצר, הגיעו הצדדים להסדר לפיו יתוקן כתב הערעור באופן שהערעור יהא נסוב אף לעניין העונש.

על פי ההסדר מבוטלת הרשעת המערער בסעיף 17(2) לחוק, על פי המיוחס לו באישום הראשון, וכן מבוטלת הרשעתו בסעיף 17(2) באישום השני.

3.אשר לעונש טען המערער כי יש לקחת בחשבון את ביטול ההרשעות כאמור לעיל, וכן את האמור בכתובים לאור נסיבות העניין. כן הוסיף כי הינו יליד 1963, ויצא לגמלאות משירות המדינה לאחר האירועים נשוא הערעור. מדובר באדם נשוי ולבני זוג שלושה ילדים. הבת הגדולה התנדבה לשירות לאומי.

מנגד, טוענת ב"כ המשיב כי העבירות על פי סעיף 17(2) אינן מהותיות ולפיכך אין מקום להתערב בעונש לאור האמור בגזר הדין.

דיון

4.אכן אירוע מצער שהחל בכך שהמערער התראיין לעיתון מקומי "ניוז פלוס" המתפרסם בכפר יאסיף בשפה הערבית, וזאת ללא קבלת אישור דובר המחוז, בהתאם לנוהל התראיינות לתקשורת-רענון ועדכון, מיום 16.5.07. הכתבה פורסמה בעיתון ביום 20.6.08. המערער מתח בה ביקורת על ניהול בית הספר, משרד החינוך והמפקחים מטעמו.

5.אירוע זה הוביל לבירור בנציבות שירות המדינה, והמערער הוזמן למתן עדות. במהלך החקירה וביציאתו ממנה יצא המערער מגדרו, בלשון המעטה, והתבטא כלפי החוקר ועובדי משרד החינוך בגידופים שאין זה המקום לחזור עליהם.

6.בית הדין קמא, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש, קיבל את עמדת התביעה ונקט באמצעי המשמעת כמפורט לעיל.

גישת משרד החינוך היתה שיש להצטרף לעמדת התביעה, וצוין כי המערער פרש מן השירות ביום 30.9.10.

ההגנה טענה, בין היתר, כי במקרים חמורים יותר לא פוטרו נאשמים כלל, והפנה למספר תיקי בד"מ שכך נפסק בהם. כן צוין מצבו הבריאותי של המערער תוך הצגת מסמכים רפואיים, וכן מצבו הכלכלי.

7.בית הדין קמא שקל את דברי הצדדים ועמד על הצורך בשמירת התדמית הראויה של השירות הציבורי (ראו: עש"מ 7111/02 נציבות שירות המדינה נ' יאיר אשואל, דינים עליון, כרך סג, 764; עש"מ 3666/06 אסדי נ' נציבות שירות המדינה, פדאור, 2007, 45).

בעש"מ 7635/05 ירדנה שירות נ' נציבות שירות המדינה (נבו, 29.01.07), עמדה כב' השופטת א' פרוקצ'יה על משמעות אמצעי המשמעות, בציינה:

"אמצעי המשמעת ככלל, נועדו להגן על תפקודו של השירות הציבורי ועל אמון הציבור בו. תכליתם לשמש מסר, אשר יבטא את הנורמות הראויות להתנהגותם של עובדי ציבור, וכן מסר של הרתעה הן לעובד הציבור שכשל, והן לכלל עובדי הציבור, הנדרשים לעמוד בסטנדרט גבוה של אתיקה ומשמעת".

(שם, פסקה 13).