ח'ורי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 10/07/13, על ידי כב' השופט שמואל יציב, בתיק פ"ל 179-02-13.

הערעור מופנה כנגד הקביעה של בית המשפט לתעבורה הנכבד בעניין תחילת מנין פסילת רישיון הנהיגה בפועל.

המערער הובא לדין בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה – לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודה, ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה ועבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח - לפי סעיף 2 (א)(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל- 1970.

בכתב האישום נטען כי ביום 04/02/13, נהג המערער ברכב פרטי ברחוב החלוץ 30 שבחיפה, למרות שביום 24/09/12, נפסל מלנהוג או להחזיק רישיון נהיגה למשך 7 חודשים וזאת בהתאם לגזר הדין שניתן בתיק (חיפה) 8519-08-11.

המערער הפקיד את רישיונו בבית משפט לתעבורה בחיפה ביום 15/10/12.

המערער הודה בבית משפט לתעבורה במסגרת הסדר טיעון שנתקבל על דעת בית המשפט לתעבורה ואשר הטיל על המערער עונשים שונים ובין היתר, עונש פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים, תוך הפעלת עונש פסילה מותנה של 3 חודשים בחופף, עונש שהוטל על המערער ביום 24/09/12, בבית משפט לתעבורה בחיפה, בתיק 8519-08-11.

זאת ועוד, הפעיל בית משפט לתעבורה בחופף עונש נוסף של פסילה מותנת בן 4 חודשים, אשר הוטל על המערער ביום 05/12/12, בבית משפט לתעבורה בחדרה, בתיק 90500425492.

בית משפט לתעבורה הוסיף בעמוד 7 לגזר הדין וקבע שהעונשים יהיו חופים ובלשונו: "לריצוי באופן חופף", אולם בשורה 10 לעמוד 7 כתב כי: "הפסילה תיכנס לתוקפה בתאריך 12/08/13".

הערעור שבפניי מופנה כנגד הקביעה דנא.

בית משפט לתעבורה הטיל על המערער גם עונש מאסר בפועל לריצוי במסגרת עבודות שירות ולכן סבור המערער כי מניין הפסילה מיום 12/08/13, יביא לתוצאה שלעונש הפסילה הממשי שהטיל בית משפט לתעבורה בגזר דינו, תתווסף תקופת המאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. משמע, שבפועל יתווספו 6 חודשים נוספים לתקופת הפסילה שהוטלה וזו שהופעלה על ידי בית משפט לתעבורה.

המערער סבור כי בית משפט לתעבורה טעה בקביעתו כי עונש הפסילה יחל ביום 12/08/13 ולכן מתבקש בית משפט זה לקבל את הערעור ולקבוע כי מניין עונש הפסילה בפועל הן זה שהוטל והן זה שהופעל, יחל בתום תקופת המאסר שהוטלה על המערער ואותה הוא אמור לרצות במסגרת עבודות שירות.

המערער טען כי הוא עובד כקבלן שיפוצים ואמור לבצע עבודות שירות ולהשלים את ההתחייבויות שהוא נטל על עצמו כלפי לקוחותיו.

המערער הינו מפרנס יחיד ומחובתו להמשיך ולכלכל את בני משפחתו גם במהלך ריצוי עונשו בעבודות שירות. אשתו אינה עובדת ובנו קטין הסמוך על שולחנו.

זאת ועוד, המערער זקוק לרישיון הנהיגה כדי להגיע למועצה הדתית בנשר לשם ביצוע עבודות השירות. המערער נוהג ברכב ובידו רישיון נהיגה תקף, כך שאין בנהיגתו כדי להוות סיכון לביטחונם של המשתמשים בדרך.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. המדובר בתיק שבו התגבש הסדר טיעון לעניין עונש המאסר ובית משפט לתעבורה כיבד את הסדר הטיעון וקבע כי הפסילה תחל ביום 12/08/13. בית משפט לתעבורה נתן בקביעתו זו, ביטוי לעובדה שהוא הורה על הפעלת עונשי הפסילה בחופף.

בא כוח המשיבה לא חלק על כך שהמערער רשאי לעתור לדחיית ביצוע עונש הפסילה עד לתום ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות ולכן הסוגיה העומדת בפנינו היא אינה חישוב עונש הפסילה.

לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים ומבלי להתעלם מהוראות החוק שיובאו להלן, אני סבור כי בערעור זה עסקינן בסוגיית דחיית מועד ביצוע עונש הפסילה ולא בסוגיית חישוב תקופת הפסילה.

כאמור, ברי כי גם אם בית משפט לתעבורה לא היה מוסיף בגזר דינו את הפסקה הקובעת שעונש הפסילה יחל ביום 12/08/13, הרי שסעיף 42 לפקודה קובע במפורש כי:

"ג. בחישוב תקופת הפסילה לא יבוא במניין: