ח'ורי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.המערערת נפגעה ביום 26.11.10, בתאונת דרכים, שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

המערערת ביקשה לקבוע את נכותה בגין התאונה, וועדה רפואית בדרג ראשון שהתכנסה ב- 01.04.12 קבעה כי נותרה לה 0% נכות יציבה, בתחולה מיום 27.11.10.

המערערת הגישה ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים דנה בו ביום 05.08.12 (להלן: "הוועדה") ודחתה אותו, תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

מכאן הערעור שבפני.

2.לטענת המערערת, הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות דעתו של דר' חביב אללה גאזי ולבדיקות ההדמייה שנערכו בעניינה, לפיהן נמצאה עדות לפגיעה שורשית בגפיים. לגישתה, בהתאם לספרות הרפואית, פגיעה שורשית אינה בהכרח קשורה בהגבלות תנועות עמוד השדרה, ועל כן העדר הגבלה התנועה כפי שמצאה הוועדה אינו שולל נזק נוירולוגי כתוצאה מפגיעה שורשית.

3.במעמד הדיון העיר בית הדין את הדברים הבאים -

"בית הדין סבור שלא ניתן למצוא בפרוטוקול הועדה בסיס מספיק לסטייתה מחוות דעתו של דר' חביבאללה בכל הנוגע לקביעות הנוגעות לעמוד שדרה מותני, תחום בגינו קבע 20% נכות בין היתר בגין פגיעה שורשית ובגין ממצאים קליניים שמצא.

הועדה כותבת אמנם שממצאיה אחרים אבל לא ניתן לראות בפרוטוקול הועדה ובוודאי שלא בשפה שמובנת למי שאיננו רופא מהם בדיוק ממצאיה בהקשר זה, ועל כן לא ניתן ללמוד שמדובר בממצאים השונים מאלה של המומחה דר' חביבאללה, ומעבר לכך אין התייחסות לקביעתו לפיה יש לתת ביטוי לפגיעה השורשית שאובחנה אצל המערערת.

לפיכך, ממליץ בית הדין שעניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים על מנת שתבהיר את סטייתה ממסקנותיו של דר' חביבאללה, ותנמק מדוע לגישתה אין לקבוע למערערת נכות בגין פגיעה שורשית ופגיעה בעמוד שדרה מותני בין בכלל ובין בהתאם לפריט הליקוי שיושם על ידי דר' חביבאללה".

4.ב"כ המשיב לא הסכימה לקבל את המלצת בית הדין, וטענה כי לא נפלה כל טעות משפטית בפעולות הוועדה או מסקנותיה, אשר עלו בקנה אחד עם בדיקתה הקלינית שערכה למערערת, תוך התייחסות ספציפית הן לעמוד השדרה הצווארי והן לעמוד השדרה המותני ולבדיקות הרפואיות שעברה המערערת.

לגישתה, הוועדה התייחסה לכל הפרמטרים בהם השתמש דר' חביבאללה אולם לא מצאה את המגבלות שמצא ולכן לא קבעה למערערת נכות. לטענתה, דר' חביבאללה קובע למערערת 10% נכות בגין פגיעה שורשית בשתי הגפיים התחתונות, עם זאת הוא משתמש בסעיף סל ולא ברור מדוע לא עשה שימוש בסעיף הספציפי, עניין זה לגישתה תמוה אלא אם כן גם הוא לא מצא, כמו הוועדה, פגיעה נוירולוגית.

5.החלטת הוועדה מושא הערעור:

א.עיון בפרוטוקול הוועדה בישיבתה מראה שרשמה מפי המערערת את התלונות הבאות -

"לא יכולה לעשות שום עבודה ממושכת, לא יכולה לשבת, בישבה ממושכת מתחילות להיות לי כאבים בגב התחתון, בצוואר מקרינים לכתפיים ...גב תחתון מקרין לשתי הרגליים...".

ב.באותה ישיבה, הוועדה בדקה את המערערת וציינה את הממצאים הבאים –

"ללא צליעה, עולה על ספת הבדיקה בכוחות עצמה. לורדוזיס צוואר ומתני שמור. בכפיפות הצוואר מגיעה מהסנטר עד בית החזה, ישור 75 מעלות, סיבוב לצדדים 70 מעלות לכל צד, הטיה 45 מעלות לכל צד. לורדוזיס מותני שמור. לדבריה אינה יכולה לשבת כשרגליה ישירות. לסג דו צדדיים שלילי, בכוח גס גפיים תחתונות תקין.

ישבה במיטת הבדיקה כשגבה מוטה לפנים ...בגבוה מפרקי הקרסול, רגישות דיפוזית ... לכל אורכו. אין תלונות בתחום נוירולוגי.

C.T ע"ש מותני מ – 29.7.11 בלט אחורי בגובה L1L53L ללא סימני לחץ על חוט השדרה או שורשי העצבים, שינויים סקרלוטים במפרקי הסקרו-אליאך יותר משמאל.

C.T ע"ש צווארי 12.6.12, בלט אחורי בגובה L43L בקע מסויד בגובה C54C ובגובה 6C5C בקע אחורי עם ...גדול הגורם ללחץ על תעלת העצב משני הצדדים יותר משמאל.