זרת נ' צברי ואח'

החלטה

1.התובע הגיש תובענה כספית על סך 488,000 ₪ נגד הנתבעים. נטען בתביעה כי הנתבע 1 (להלן, גם "צברי") לווה מן התובע כספים למטרות שונות. כך, במסגרת הסכמה על פיה תוענקנה הלוואות שסכומן הכולל לא יעלה על 1,500,000 ₪. נטען כי בפועל חובו של צברי לתובע עומד על סך של 488,000 ₪. להבטחת פירעון חובות אלו נעשה שטר משכנתא בגין מקרקעין פלוניים וכן ניתן ייפוי כוח בלתי חוזר לב"כ התובע.

2.ככל שעסקינן בנתבע 2 (להלן, גם "רונן") נטען כי הוא חתם על כתב ערבות ובה ערב לחובו של צברי לתובע. ככל שעסקינן בנתבעת 3 (להלן, גם "שנהר"), שהיא חברה הרשומה כחוק בישראל וצברי הוא בעל מניותיה ומנהלה הכללי ורונן הוא מנהלה, נטען כי היא מסרה 5 המחאות על סך 488,000 ₪. ככל שעסקינן באחת ההמחאות בסך 400,000 ₪ הרי על גבה של המחאה זו חתמו צברי ורונן ערבות אוואל לפרעונה.

3.הנתבעים, שמלכתחילה היו מיוצגים כאחד, התגוננו בפני התביעה.

4.בפני כב' הרשמת ספרא-ברנע נדונה בקשת התובע להטלת עיקולים זמניים, במעמד בעלי הדין. בדיון בפניה נחקרו צברי והתובע. ביום 6.6.11 ניתנה הכרעתה של הרשמת ספרא-ברנע בגדרה היא נענתה לבקשה בחלקה, והורתה על הטלת עיקול זמני על זכויותיו של צברי בנכס מקרקעין פלוני כאשר העיקול מוגבל לסך של 322,000 ₪. כך, לנוכח קביעתה לאחר שקלא-וטריא, שעל יסוד הנתונים שעמדו בפניה "יש ראיות מהימנות לתביעה בסך 322,000 ₪ בלבד" (עמ' 4).

5.התיק נותב לטיפולי. הנתבעים הגישו עתירה לסילוק ו/או דחיית התביעה על הסף. התובע התנגד לבקשה האמורה ועתר, מנגד, למתן פסק דין חלקי על סך 322,000 ₪. הונחו בפניי מכלול התגובות והתשובות לבקשות האמורות. ההכרעה בתיק בוששה מסיבות שונות. במרכזן עמדה עתירת ב"כ הנתבעים להשתחרר מייצוגו של רונן, משום ניגוד אינטרסים אפשרי שהתגלע בינו לבין יתר הנתבעים. בסופה של דרך רונן מיוצג על ידי עו"ד גולדנברג. היתרתי לעו"ד גולדנברג, לנוכח זאת, להשלים הטיעון והוא לא עשה כן. פשיטא משום שעניינו של רונן זכה לייצוג ראוי, שעה שהיה מיוצג במאוחד עם יתר הנתבעים. ועוד יצויין כי ביני לביני, ועקב הליכי פשיטת רגל שננקטו נגד צברי, הוריתי בשלב זה על עיכוב ההליכים כנגדו.

כסבור הייתי, מלכתחילה, כי ראוי להורות על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. ואולם משעה שב"כ הצדדים ביקשו את הכרעתי בשתי בקשות אלו, כך בדעתי לעשות בגדרה של החלטתי זו.

6.הנתבעים עתרו לסילוק התביעה על הסף לנוכח טענתם שעל ההלוואה נשוא התביעה שבפניי חולש החוק להסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן – "חוק ההסדרה"). מכוחו של חוק ההסדרה שומה היה על התובע לצרף לכתב התביעה עותק מחוזה הלוואה בכתב וכן לפרט פרטים שנימנו בחוק ההסדרה, המהווים פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. לנוכח העובדה שעסקינן בהוראות קוגנטיות, הרי משעה שהתובע מכחיש מכל וכל כי נחתם חוזה הלוואה, הרי התביעה אמורה להימחק, לנוכח הוראות קוגנטיות אלו.

7.התובע מתנגד לבקשה. בלב תגובתו נעוצה טענתו כי חוק ההסדרה לא חל עליו, וממילא לא חל על ההלוואה נשוא התביעה. עוד הוא טוען כי על בית המשפט להקפיד עד מאוד, שעה שהוא מתבקש להורות על סעד דרסטי של סילוק על הסף, החוסם דרכו של התובע וזכות הגישה שלו לערכאות.

8.ועל שום מה סבור התובע שחוק ההסדרה אינו חל על המסכת שבפניי? הנדבך הראשון לטיעונו הוא ש"הלווה" הנטען הוא "תאגיד", והיא שנהר. משכך, ועל פי סעיף 1 לחוק ההסדרה, מוחרגות הוראותיו ככל שעסקינן בתאגיד.

טענה זו של התובע נדחית. ראש לכל היא מתנכרת ללשונו המפורשת של כתב התביעה. והרי בסעיף 4 לכתב התביעה נטען שלבקשת צברי "נענה התובע והעמיד לנתבע 1 הלוואות כספיות כאמור". ככל שעסקינן ברונן עילת התביעה נסמכת על ערבות, ועל כך בלבד. ככל שעסקינן בשנהר, עילת התביעה נסמכת על עילה שטרית, בגין השיקים האמורים, ועליה בלבד.

אכן הנתבעים מודים כי לאמיתו של דבר ההלוואה שהועמדה אמורה הייתה לשרת את עסקיה של שנהר. והא ראיה שפרעונה של ההלוואה האמורה נעשה בשיקים של שנהר. לטעמי אין בכך די על מנת לצלוח את המשוכה שהלווה, כאמור לשיטת כתב התביעה, אינה התאגיד, שנהר, ולמירב ניתן לטעון כי שנהר היא לווה נוספת לצדו של צברי. משום כך, ויהא הדבר אשר יהא, מכיוון זה לא תבוא לתובע הישועה.

9.טענתו המרכזית של התובע היא שחוק ההסדרה אמור לא לחול עליו לנוכח העובדה שהוא איננו "מלווה", כמשמעותו בחוק ההסדרה. כך, משום שסעיף 15(א) לחוק ההסדרה מורה אותנו כי "הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק". לשיטת התובע הוא אינו עוסק במתן הלוואות "דרך עיסוק", הגם שעשה כן בעבר. לנוכח זאת העסקה נשוא התביעה שבפניי הייתה עסקה חד-פעמית ומשום כך יש להתייחס אל התובע כאל "מלווה מזדמן", הפטור מהוראות חוק ההסדרה.

10.בגדר תגובתו של התובע הוא נסמך על פסק דינו של כב' השופט יפרח ב-ת.א. (ת"א) 60707/06 דוד קבי נ' ניסים דג'לדטי (במאגרי "נבו"); להלן – "עניין קבי"). ב"כ הנתבעים, בגדר תגובה לתשובה, לא מתייחס כל עיקר לעניין קבי הנ"ל. בדעתי לאמץ את השקפתו של השופט יפרח בעניין זה, הדומה עד מאוד לפרשה שבפניי.

11.אכן אף בעניין קבי התעוררה מחלוקת בין בעלי הדין האם עסקינן ב"מלווה" שחל עליו חוק ההסדרה, או שמא מדובר ב"מלווה מזדמן". בהקשר של השלב המקדמי בו נדרשה מחיקה על הסף בפרשה ההיא קבע השופט יפרח, ודעתי כדעתו, כי "אניח לצורך הדיון בבקשה (מבלי לפסוק בדבר) כי המשיב הוא מלווה מזדמן. במצב דברים זה פטור המשיב מחובת עריכת חוזה הלוואה בכתב בינו לבין המבקש. פטור מהותי זה כורך עמו פטור דיוני ולפיו אין המשיב חייב לצרף לכתב התביעה עותק של חוזה ההלוואה. מסקנתי היא, אם כן, כי המשיב לא הפר את הדרישה הדיונית לצירוף חוזה ההלוואה לכתב התביעה הקבועה בסעיף 8(א) לחוק" (סעיף 23). כך, בעיקר לנוכח ההנחה כי לנוכח העובדה שעסקינן בשלב מקדמי של בירור טענת-סף, הרי "בשלב הנוכחי, בו טרם נערך בירור עובדתי של התביעה, עליי להתייחס (לצורך הדיון בבקשה) לכל הטענות העובדתיות הנטענות בכתבי בי-דין האמורים כאילו הוכחו" (סעיף 3).

12.ב"כ התובע עותר, לחילופין, להתיר לו לתקן את כתב התביעה על מנת לרפא את הפגם האמור. הוא עושה כן, גם על דרך החילופין וגם באורח סתמי. בהקשר שבפניי הדבר אינו יכול להינתן לו ולוּ לנוכח עמדתו החוזרת ונשנית כי בפרשה בנדוננו, וחרף טענתם העיקשת של הנתבעים, לא יצא לאוויר העולם "חוזה הלוואה בכתב" כל עיקר.

13.ואולם נשמט מב"כ התובע המשך המתחייב מפסק דינו של השופט יפרח בעניין קבי. שהרי השופט יפרח, תוך שהוא מאמץ את פסק דינה של כב' השופטת פריאל ב-ת.א. (חי') 8853/02 יעקוב נ' אלווירה, תקדין-שלום 2007(1) 3173, מורה כי סעיף 8(ב) לחוק ההסדרה "חל על כל מלווה חוץ בנקאי, בין אם עיסוקו במתן הלוואות ובין אם הוא מלווה מזדמן" (סעיף 27). משמע, גם אם ייקבע שהתובע הוא "מלווה מזדמן" יוחרגו בעניינו, כאמור בסעיף 15(א) לחוק ההסדרה, אך הוראות הסעיפים 2, 3 ו- 7, ובמרכזם החובה לכונן את עסקת ההלוואה בחוזה הלוואה בכתב. ואולם אף "מלווה מזדמן", לא ייפטר מהוראות סעיף 8(ב) לחוק ההסדרה ושומה עליו לפרט, בכתב התביעה, מניין דרישות המנויות בסעיף 8(ב) הנ"ל.

14.ככל שעסקינן בהקשר זה לא מצאתי בתגובת ב"כ התובעים כל התייחסות ישירה. מנגד, אף ב"כ הנתבעים, בתשובה לתגובה, לא מחדד את האבחנה האמורה. עם זאת, ועל דרך הגנבת ראיות בוטה ונפסדת, הרי בגדר תשובה לתגובה זו הוא מתיימר לצרף ראיות המצביעות על כך שהתובע הוא מלווה "דרך עיסוק". ועוד: ככל שעסקינן במחדלים דיוניים, הרי לא מצאתי בתגובתו של ב"כ התובע לעתירה לסילוק התביעה על הסף את הטענה שנפקד מקומה של עילת ההגנה הנסמכת על חוק ההסדרה, בכתב ההגנה, באופן שלכאורה עצם הגשת הבקשה חורגת מכתב ההגנה, כל עוד לא נתבקש תיקונו של כתב הגנה זה, ובעיקר בעילה שמסתמנת כעילה נכבדה ביותר בהגנתם של הנתבעים.

15.ומשכך, סבור הייתי שאף בעניין זה ראוי שאלך בעקבות הכרעתו של השופט יפרח בעניין קבי הנ"ל. הכרעתו האופרטיבית של השופט יפרח התירה לתת לתובע שם הזדמנות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, כדי שיענה על הדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(ב) לחוק ההסדרה (שם, סעיף 38).

16.כללם של דברים: הנני דוחה את בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף. הנני מתיר לנתבעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, רק ככל שעסקינן בדרישותיו של סעיף 8(ב) לחוק ההסדרה. לא אדרש לכל בקשה לתיקון כתב התביעה, ככל שעסקינן במחלוקת האם התובע היה בפרשה שבפניי "מלווה מזדמן" או שמא מלווה "דרך עיסוק", כמשמעותו בחוק ההסדרה. סוגייה זו תהא מן הפלוגתאות העובדתיות הדרושות להכרעה.