זרעיני נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ"ר 9700936 (להלן: "הרכב"), שהוטל ע"י קצין משטרה, למשך 30 ימים. לא הוצג אישור בדבר אחסנת הרכב במגרש.

על פי החשד, בתאריך 14.03.13 בשעה 16:35 נהג מר אחמד זרעיני (להלן: "הנהג") ברכב הגם שרישיון הנהיגה שברשותו אינו מתאים לסוג הרכב בו נהג, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנהג לפי כתב האישום.

אין מחלוקת כי לנהג רשיון B מאז שנת 2010. עוד אין מחלוקת כי הרכב בו בוצעה העבירה הנו אוטובוס זעיר פרטי. נתונים אלה עולים מגוף הבקשה דנן, מגיליון המרשם התעבורתי, מתוכן דו"ח "נסיבות המקרה" כפי שנערך ע"י השוטרים ומפלט המחשב המשטרתי בנוגע לרכב.

הסנגור הפנה לתקנה 180(א)(1) לתקנות התעבורה הדנה ברישיון מדרגה B וסוגי כלי הרכב להם מתאים רישיון זה. הסנגור טען לתחולת תקנה זו במקרה דנן.

לפי רישיון הרכב שצורף לבקשה, ברכב דנן 10 מקומות ישיבה ל-10 נוסעים למעט הנהג, כאשר תקנה 180(א)(1) דנה ברכב בו מספר הנוסעים מלבד הנהג אינו עולה על 8.

התקנות המתאימות לענייננו הנן תקנות 183א-185 לתקנות התעבורה ולפי חומר החקירה שבתיק, הרישיון שנשא הנהג במקרה שלפניי אינו מתאים לסוג הרכב בו נהג.

אדגיש כי בעת שנהג ברכב, לא היה ברשות הנהג רישיון נהיגה כלל ולכן נאלצו השוטרים שעצרוהו לערוך בדיקה במסוף המשטרתי לפי מספר תעודת הזהות של הנהג.

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה למיוחס לנהג לפי כתב האישום.

עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג רכב, הנה עבירה חמורה ביותר המקימה סיכון ממשי לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך. עם זאת, לעניין מידת הסיכון, יש ליתן את הדעת לנסיבות ביצוע העבירה דנן, שהנן מיוחדות.

ביחס למידת הסיכון אוסיף כי המבקשת אינה נושאת רישיון נהיגה ולא הוציאה מעולם רישיון נהיגה. אין בעברה הרשעות קודמות. כמו כן, הנהג נושא רישיון נהיגה משנת 2010 ולחובתו 3 הרשעות תעבורה קודמות, כולן בעבירות קנס קלות. מעברו עולה כי נהיגתו אינה מסוכנת בדרך כלל והתנהלותו בתיק זה אינה דרך התנהגות אופיינית.

סעיף 57ב לפקודת התעבורה קובע כי בית המשפט יבטל את איסור השימוש אם המבקשת לא ידעה או שלא נתנה הסכמתה לכך שהנהג ינהג ברכבה או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקשת והמבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה.

מן הבקשה ומטיעוני ב"כ המבקשת עולה כי המבקשת נתנה הסכמתה לשימוש שעשה הנהג ברכבה. לא הובאה בפניי כל אינדיקציה לכך שעשתה מעשה ולו קל שבקלים כדי למנוע ביצוע העבירה ומשכך אין הבקשה עומדת בתנאי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת. במסגרת שיקולי צדק, על בית המשפט לשקול את נסיבותיה האישיות של המבקשת והמידה בה פוגע בה איסור השימוש ולאזן בין הללו לבין האינטרס הציבורי כעולה מחומרת העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי מסוכנות לציבור המשתמשים בדרך.

ב"כ המבקשת הסביר את נסיבותיה האישיות של המבקשת, המעוגנות במסמכים שהוגשו לעיון בית המשפט. למבקשת אין רישיון נהיגה ומעולם לא הוציאה רישיון. הרכב רשום על שמה אך משמש את חברת מ.נ.ז חברה לבניין ומסחר בע"מ. החברה הנה עסק משפחתי קטן השייך לאביה של המבקשת וממנו מתפרנסות 7 נפשות. ללא הרכב דנן תפגע פעילות החברה באופן דרמטי, שכן החברה עושה שימוש יומיומי ברכב להסעת עובדי בניין ובלעדיו העובדים לא יוכלו להגיע למקום העבודה והחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ותהא חשופה לתביעות בגין אי עמידה בלוח זמנים, בהתאם לחוזי עבודה מול לקוחות, דבר שיוביל לקריסתה מבחינה כלכלית ובעקבות זאת לקריסה כלכלית של כל בני משפחת המבקשת.

לאחר שבחנתי את מידת הסיכון לציבור שיצרה העבירה דנן, בראי נסיבות ביצועה ועברו של הנהג, ועל רקע נסיבותיה האישיות של המבקשת והפגיעה הקשה שנגרמת לה ולמשפחתה בשל איסור השימוש, הגעתי למסקנה כי למרות חומרת העבירה המיוחסת לנהג, קיימת הצדקה לקיצור תקופת איסור השימוש בהתאם לסעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה.

אשר על כן, הנני מורה על קיצור תקופת איסור השימוש ומעמידה אותה על 15 ימים ממועד אחסנת הרכב במגרש האחסנה.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: