זרמטי נ' חסיד

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 18.7.11 עת שעשה נהג רכבה את דרכו בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים המצויים בפינת הרחובות משה דיין והנחשול בראשון לציון, סטה לפתע רכב הנתבעת מהנתיב הימני , לכיוון הנתיב האמצעי ופגע ברכבה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי האחריות לאירוע התאונה רובצת במלואה לפתחו של נהג רכב התובעת, שעה שהנתבעת נסעה בנתיב האמצעי המתיר לה פנייה שמאלה, ואילו רכב התובעת אשר נסע בנתיב השמאלי ביותר המאפשר פנייה שמאלה בלבד, בחר להמשיך ולנסוע ישר ועקב כך נגרמה התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית, מהותית, אחת:

בעוד שלשיטת התובעת נסע רכבה בנתיב האמצעי בעוד רכב הנתבעת מצוי בנתיב הימני, הרי שלשיטת הנתבעת היה רכב התובעת בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושת הנתיבים, ואילו רכב הנתבעת עמד בנתיב האמצעי.

בסוגיה עובדתית זו מצאתי לבכר את גרסת התובעת.

עדותו של נהג רכב התובעת הייתה ברורה ועקבית. מעדות זו עלה כי היה בנתיב האמצעי, וביקש להמשיך בנסיעתו ישר.

עדות זו נתמכה בעדות בתו אשר חזרה במדויק על הדברים שנאמרו על ידו על אף שלא נכחה באולם בזמן שמסר גרסתו.

נהג רכב התובעת אף צירף לעיוני תמונות של הצומת אשר סומנו – ת/1. עיון בתמונות אלו מלמד כי גרסת הנתבעת על פיה ביקש נהג רכב התובעת להמשיך בנסיעה ישר, שעה שהוא עומד בנתיב השמאלי ביותר, אינה סבירה מקום בו אותו נתיב, ככל שממשיכים בנסיעה ישר, מוביל לאי תנועה, ברור וגלוי.

לא סביר בעיני בנסיבות אלו, כי נהג רכב התובעת אכן יבקש להמשיך לנסוע ישר שעה שהוא מצוי בנתיב השמאלי ביותר.

עיון בתמונות הנזק של רכב התובעת תומך אף הוא בגרסת התובעת. מתמונות אלו עולה כי הרכב נפגע לכל אורך הצד הימני. ככל שהיה זה רכב התובעת אשר היה מבקש להמשיך ישר, ומכאן אף פונה ולו במעט ימינה, ניתן היה לצפות כי הנזק יתמקד בחלק הקדמי ימני.

מאידך, הנתבעת לא צירפה לעיוני תמונות או חוות דעת כלשהי. מעדותה בפני עלה בתחילה (על פי הדגמת אירוע התאונה ברכבים) כי מקום הפגיעה ברכבה היה בצד השמאלי הקדמי. בהמשך טענה כי הנזק נגרם לדלת השמאלית.

ככל שנקודת הפגיעה הייתה בצד השמאלי קדמי, יש בכך כדי לתמוך בגרסת התובעת על פיה התאונה ארעה שעה שהנתבעת פנתה שמאלה.

ככל שהפגיעה אכן התרחשה באזור הדלת הקדמית שמאלית של רכב הנתבעת, הרי שזו אינה סבירה כלל בנסיבותיו של תיק זה, נוכח מיקום הנזקים בשני הרכבים.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, מצאתי כאמור להעדיף את גרסת התובעת ולהורות כי התאונה ארעה שעה שהנתבעת, אשר נסעה בנתיב הימני ביותר, בחרה לפנות שמאלה, כל זאת מתוך נתיב שאינו מיועד לכך.

באשר לנזק, הרי שהתובעת הציגה לעיוני אישור הפסדים מטעם חב' הביטוח בהיקף של 3,552 ₪.

למעט הכחשה כללית, לא היה בכתב הגנתה של הנתבעת כל התמודדות של ממש עם הטענות בדבר נזק ישיר זה.

הוסיפה התובעת ועתרה לפיצוי בהיקף של 500 ₪ בגין עוגמת נפש. פסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש, היא לעולם לשיקול דעתו של בית המשפט. בנסיבות בהן מדובר, באירוע נקודתי, קצר, בו נגרם נזק לרכוש, איני סבורה כי יש מקום לפסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש.