זרייק נ' א.ב. אזריק 2009 בע"מ ואח'

החלטה

בפניי "בקשה בהולה לעיון מחדש", בה התבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו מיום 06/06/13, המורה על הותרת עיקולים זמניים בסך של 1,500,000 ₪ כנגד המבקשות (להלן: "ההחלטה").

הבקשה הוגשה לאחר שהמבקשות הגישו לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על ההחלטה. כב' השופט סולברג דחה את בקשתן, אולם, ציין כי יחד עם זאת, שוכנע שהתשתית העובדתית המלאה ובפרט המסמך שעל אודותיו פירט המשיב לראשונה בפניו לא עמדה לפניי במועד הדיון שהתקיים ביום 30/05/13 והורה למשיב להמציאו למבקשות בתוך 10 ימים תוך שמירת זכותן לשוב ולהעלות את טענותיהן בדרך של בקשה לעיון חוזר לבית משפט זה.

ביום 29/08/13 נערך בפניי דיון במעמד הצדדים במהלכו נחקר המשיב וב"כ הצדדים העלו טענותיהם בעל פה.

המבקשות טענו כי הגישו את בקשתן בשל עובדות חדשות ומהותיות אשר התגלו להן רק לאחר הדיון שהתקיים בפניי ביום 30/05/13 במסגרת הבקשה לביטול העיקולים ובהמשך להחלטתו של בית המשפט העליון. לטענתן, במסגרת הדיון עשה המשיב שימוש בהמחאת זכות מיום 01/04/10 (להלן: "המחאת הזכות"), אשר היוותה חלק מהנימוקים שהובילו את בית משפט זה לקביעה כי המשיב הביא ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ולאחר שניתנה ההחלטה התברר להן כי המחאת הזכות מזויפת ועובדה זו מחזקת את טענתן כי לא קיימת למשיב עילת תביעה לכאורה וכי על פניו כלל לא היה מקום מלכתחילה להתיר הטלת עיקולים זמניים נגד המבקשת 2, אשר עילת התביעה והעיקולים כנגדה הוטלו אך ורק בשל המחאת הזכות המזויפת. לפיכך, לטענתן, נוכח חוסר תום הלב וניקיון הכפיים של המשיב יש להורות על ביטול העיקולים הזמניים בסך של 1,500,000 ₪ שהוטלו כנגדן. לחילופין, לטענתן, יש להורות למשיב להפקיד ערבות וערבון בסכום משמעותי לנזקים העשויים להיגרם להן במידה וצו העיקול יוותר על כנו.

בתגובתו טען המשיב, בין היתר, כי נפלה טעות סופר בהמחאת הזכות וכי התאריך המחייב הינו 01/04/11 והצדדים אף חתמו על כתב תיקון המחאת זכות על פיו תיקנו את תאריך ההמחאה הנ"ל. כמו כן, לטענתו, טרם נעשה כל שימוש בהמחאת הזכות ולכן אין לה כל השפעה על זכותו, אשר קיימת בדין ללא כל קשר אליה הואיל ועל גבי כל המסמכים המחייבים את הצדדים מופיעה חתימתו, דבר המוכיח את אמיתות טענותיו וכי קיימת ראיה חותכת לקיום עילת תביעה כנגד המבקשות וקבלת העיקולים שהוטלו עליהן והמבקשות בחרו שלא להתייחס לעניין זה בבקשותיהן. לפיכך, לטענתו, יש לדחות את הבקשה.

בתשובתן לתגובת המשיב טענו המבקשות כי המשיב לא התייחס בתגובתו לכך שהמסמך שכותרתו "הודעה מתוקנת להמחאת הזכות כללית והוראה בלתי חוזרת" כלל לא הוזכר על ידו במסגרת כתב התביעה המקורי ובבקשה לתיקון כתב התביעה ואף לא במסגרת הדיון בבקשה לביטול עיקולים זמניים ורק לאחר שטענו כי המחאת הזכות זויפה, טען המשיב לראשונה כי נפלה טעות טכנית בהמחאת הזכות וכי קיים בידו מסמך תיקון המחאת הזכות. כמו כן, לטענתן, המסמך שכותרתו "הודעה מתוקנת להמחאת הזכות כללית והוראה בלתי חוזרת" אף הוא מזויף.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה ובמסמכים שהוגשו במהלך הדיון, לא מצאתי שינוי בנסיבות המצדיק את קבלת הבקשה ושינוי החלטתי. אין שינוי ממשי בגרעין הנתונים שהונח בפניי בדיון הקודם.

יחד עם זאת, שוכנעתי, לאור הטענות הנוספות שהועלו, כי יש מקום אכן לקבל את הבקשה החלופית ולהורות על הגדלת סכום העירבון.

הנני מורה על הגדלת סכום העירבון המוטל על המשיב/התובע להבטחת הוצאות המבקשות. המשיב/התובע יפקיד בקופת בית המשפט תוך 30 יום סך נוסף של 50,000 ש"ח וזאת בנוסף לסך של 20,000 ₪ שהפקיד כבר המבקש במסגרת ההחלטה המקורית לעיקולים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

יוסף בן-חמו, שופט
רשם בית המשפט המחוזי - נצרת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: