זריהן נ' טרבולסי ואח'

פסק דין

בפניי תובענה למתן סעדים הצהרתיים מיום 1.9.2003 בגין טענת התובע לביצוע עוולת הסגת גבול במקרקעין מצד הנתבעים .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובע הינו בעל הזכויות בבית הנמצא ברחוב המגינים 26 בעיר צפת , אשר רשום במרשמי המקרקעין כגוש 13054 חלקות 36 (מחובר 1) ו – 37 , וכן בקומת קרקע במסגרת הסכם דמי מפתח משנת 1963 .

הנתבעים מתגוררים בנכס מקרקעין המצוי בצמוד לחלקת התובע בחלקות שמספריהן 33 , 35 ו – 41 אותו רכשו מן האפוטרופוס הכללי . לגרסת התובע , הנתבעים פוגעים בזכויותיו הקנייניות במשך שנים ארוכות , כאשר בין היתר בנו בצמוד לחצר דירתו מבנה בחלקה מספר 41 שגודלה כ – 42 מ"ר , וכל זאת מבלי לקבל את ההיתרים הנדרשים על פי דין . לגרסת התובע , הנתבעים אף יצקו תקרת בטון מעל החצר הפתוחה בחלקה מספר 35 , וכן בנו בחלקה זו מבנה שגודלו כ – 34.2 מ"ר מבלי לקבל היתרים כדין .

כנגד הנתבע 1 התנהלו בין השנים 1994 ועד 1999 הליכים משפטיים במישור הפלילי-מינהלי כאשר במהלך שנת 1999 נהרס המבנה המצוי בחלקה מספר 41 , אולם המבנה המצוי בחלקה מספר 35 נותר על תילו , כאשר לגרסת התובע הסיבה לכך טמונה במחדל בירוקרטי של עירית צפת כתוצאה מאיבוד החלטת בית-המשפט במסגרת ההליך הפלילי-מינהלי .

תוך כדי התנהלות ההליכים המשפטיים בין הצדדים למחלוקת זו פירקו הנתבעים את גג המבנה בחלקה מספר 35 והצמידו "רלסים" (פרופילי פלדה) לקיר דירת התובע לאחר שפירקו אבנים מקיר דירתו . בתאריך 19.8.2003 גילה התובע , כי הנתבעים החלו לבצע עבודות קונסטרוקציה ליציקת הבטון על גבי המבנה המצוי בחלקה 35 תוך הסגת גבולו של התובע ובעקבות כך הגיש לביהמ"ש בקשה למתן צו מניעה זמני . לגרסת התובע , הנתבעים התעלמו במפגיע מהחלטת ביהמ"ש והמשיכו בביצוע עבודות הבנייה המסוכנות בניגוד להוראות הדין תוך ביצוע עוולה מסוג הסגת גבול תוך סיכון חייהם של בני משפחתו .

בסופו של יום , עותר התובע לשורה של סעדים הצהרתיים לרבות מתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להסיג את גבולו , וכן למתן צו הצהרתי המורה לנתבעים להרוס את יציקת הבטון הנשענת על חלקה 36 מחובר 1 (להלן : "המבנה") .

הנתבע עצמו הבהיר בטענותיו , כי הבנייה אותה ביצע איננה נשענת על קיר ביתו של התובע ונעשתה על פי חוק , וכי תקרת הבטון נשענת על בית הנתבע בלבד בעוד שפרופילי הפלדה (רלסים) קיימים בפועל החל משנת 1982 , ולפיכך אין עסקינן כלל ב"הסגת גבול" . עוד טוען הנתבע , כי התובע עושה שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט כחלק ממסכת של תביעות משפטיות המתנהלות בין הצדדים במשך שנים רבות במספר ערכאות שיפוטיות ומעין שיפוטיות .

לאחר שמיעת מספר ישיבות הוכחות הגיעו הצדדים בישיבת ביהמ"ש מיום 20.12.2007 להסכמה דיונית לפיה ביהמ"ש ימנה מומחה מכריע מטעמו שהינו בעל הכשרה הן כמהנדס והן כמודד , אשר יבחן האם הנתבעים הסיגו את גבולו של התובע וכן האם המבנה הקיים בשטח מהווה סיכון של ממש לתובע . עוד נקבע במסגרת אותה הסכמה דיונית , כי ככל שכב' המומחה יקבע כי המבנה מהווה סיכון אזי הנתבעים יפעלו להסרתו , אולם באם ייקבע כי קיימת הסגת גבול אזי המעוול יפעל להסרת המחדל וכי בנוסף יפסוק בית-המשפט פיצוי כספי לטובת הנפגע . עוד נקבע במסגרת אותה הסכמה דיונית , כי ככל שהמומחה ידחה את טענת התובע וימצא כי המבנה איננו מסכן חיי אדם וכי הנתבעים אינם מסיגים את גבולו , או אז תדחה התובענה ביהמ"ש יוסמך ליתן פס"ד על יסוד הוראות סעיף 79א' לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב) , תשמ"ד – 1984 . במסגרת החלטת ביהמ"ש מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש מר מועתז כילאני (להלן : "המומחה") , אשר הינו בעל הכשרה הן כמהנדס אזרחי מטעם "הטכניון" והן כמודד מוסמך החל משנת 2002 .

מחוות-הדעת עולה , כי המבנה בו אנו עסקינן הינו חדר שאורכו 4.09 מטר ו – 2.45 רוחב כאשר המערכת הסטטית של המבנה כוללת בחובה קורות , 3 פרופילי פלדה ("רלסים") אורכיים ופרופיל רוחבי אחד, כאשר מתחת לקורה השלישית שעליהם נסמכת תקרת המבנה הוכנסו לתוך הקיר הקיים בין שתי החלקות לאחר שהוצאו מספר אבנים מתוך הקיר ולאחר שמולא בטון מסביב לאותם פרופילים . עוד עולה מחוות-דעתו של המומחה , כי מתחת לקורה השלישית והרביעית נמצאים קירות בלוקים בעובי של 10 ס"מ , כאשר בין הפרופילים קיימים לוחות עץ בעובי של 5 ס"מ ומעליהם קיימים מוטות פלדה בשני הכיוונים ומעליהם יצקו שכבת בטון בעובי משתנה בין 7 עד 12 ס"מ לצורך יצירת שיפועים לניקוז המים המצטברים על גבי הגג . מחווה"ד עולה , כי הקירות החיצוניים של המבנה הינם קירות בלוקים בעובי של 10 ס"מ , בעוד שהתקן המחייב קובע שקיר חיצוני צריך להיות עשוי מבלוקים בעובי של 20 ס"מ או לחילופין מקיר בטון בעובי של 15 ס"מ . בחווה"ד אף נקבע , כי שתיים מבין הקורות התומכות במבנה (קרות 2 ו – 5) אינן עומדות בתקנים הנדרשים ביחס לעובי הנדרש וכן ביחס למאמצי שקיעה ומאמצי כפיפה . עוד מוסיף וקובע המומחה במסגרת חוות-דעתו , כי עומס התקרה מוזרם אל קורות הפלדה (ה"רלסים") המונחים על גבי הקירות הניצבים לקיר ביתו של התובע , וכי אותן קורות מזרימות את העומס שלהן אל העמודים מצד אחד ואל קיר ביתו של התובע כסמך קצה מצד שני .

בסופו של יום , מגיע המומחה לכלל מסקנה , כי קיימת הסגת גבול בחדירת פרופילי הפלדה ("הרלסים") של 20 ס"מ לתוך מרווח השיפוע של קיר הבית שמעל לחלקה 36 מחובר 1 , וכן לתוך הקיר עצמו . עם זאת , מסיק המומחה כי השענות תקרת המבנה על גבי קיר הבית מפעילה עומסים אנכיים , ברם עומסים אלו אינם עשויים לגרום להתמוטטות דירת התובע ו/או של חלקים הימנה במצב סטטי . המומחה מוסיף ומציין בחווה"ד , כי במקרה קיצון של התמוטטות המבנה , אזי גם אותם פרופילי פלדה יתמוטטו ביחד עם אבני הקיר , אולם הדבר יגרום לנזק מקומי . לדידו של המומחה , במצב דינאמי של רעידת אדמה עלולה תקרת המבנה להפעיל עומסי גזירה על קיר הבית ולגרום להריסתו וכן להרס של האלמנטים הנשענים עליו .

דיון והכרעה :

עסקינן בתובענה שעניינה הסגת גבול במקרקעין כאשר על פי לשון הפסיקה על התובע , שהינו בעליו של נכס , להוכיח כי הינו הבעלים באמצעות הצגת נסח מקרקעין . עילת התביעה הינה הסגת גבול במקרקעין, שהיא "כניסה למקרקעין שלא כדין" , בהתאם להוראת סעיף 29 לפקודת הנזיקין . ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר זה כי: " ... בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק יד על זכות קניינו בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות ... ואז על הנתבע להראות, ולו לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום ... מספיקה לבעל הבית טענת בעלותו כבסיס להחזרת החזקה רק כנגד נתבע שאין בכוחו להראות זכות חוקית לישיבתו במקום ..." (ראה : ע"א 127/77 מלכה קפה נ' לוי ואח' , פ"ד ל"א (3) 455) . באשר לנטל הראיה בתביעה בגין הסגת גבול במקרקעין, נקבע בסעיף 30 לפקודת הנזיקין : "...על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין". על בעל הדין התובע סילוק יד במקרקעין להוכיח כי הינו הבעלים החוקיים של המקרקעין , ומכאן ואילך הנטל על הנתבע להוכיח כי כניסתו למקרקעין הייתה כדין (ראה : 483/62 קוק נ' לנדוי, פד"י יז' 1953; ע"א 16482/90 עירית תל-אביב יפו נ' גרינשטיין, פד"י, נג', 354, 353) .

בענייננו , על פי נסח הרישום רשום התובע כבעלים במחובר 1 ובאותו נסח רשומה זיקת ההנאה בחלקה מספר 41 (ראה גם: סעיף 4 להחלטת ועדת הערר המחוזית מיום 18.2.2003). עם זאת , לשיטת הנתבע בסיכומיו, על בית-המשפט לדחות את התובענה בשל חוסר יריבות בין התובע לבין הנתבעים , שכן לדידו התובע חדל מלשמש כבעלים בפועל של חלקה מספר 36 מחובר 1 לאחר מכירת דירתו בתאריך 28.11.2007 .

התובע עצמו ציין בסיכומיו המשלימים מיום 11.10.2010 ,כי עסקת המכר האמורה לא יצאה מן הכח אל הפועל , שכן הרוכש הפוטנציאלי לא העביר לידיו את מלוא הסכום המוסכם . עוד גורס התובע, כי גם בהנחה שעסקת המכר הייתה יוצאת מן הכח אל הפועל , אזי על פי הוראת סעיף 37 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 עדיין שמורה בידי התובע הזכות להמשיך בתביעתו אף אם הסב או העביר את זכותו במקרקעין לצד שלישי .

סעיף 37 לתקסד"א , אשר כותרתו "חילופי בעלים" קובע כי לא תיפגע תובענה על שום שתוך כדי הדיון הועבר או נסב נכס , או הועברה , נוצרה או נסבה זכות קניין או כל טובת הנאה , וברשות בית המשפט או הרשם אפשר שהמשפט יימשך בידי האדם שהנכס או הזכות הגיעו אליו או נגד אותו אדם . בפסיקת בתי-המשפט אף נקבע כי בנסיבות שבהן הועבר במהלך הדיון הנכס השנוי במחלוקת לאדם אחר אזי הדבר עשוי להצדיק את שינוי בעלי הדין (ראה : ע"א 8954/06 ווקו מעו נ' האפוטרופוס הכללי מיום 26.11.2007) .

במקרה דנן, עדויות הצדדים והעדים מטעמם הסתיימה טרם ביצוע עסקת המכר הנטענת , אולם הנתבע עצמו לא העלה טיעון זה במהלך שתי הישיבות הנוספות , אשר התקיימו בתאריכים 20.12.2007 ו – 27.4.2010 , לא עתר לשינוי בעלי הדין ואף לא זימן לעדות משלימה את "רוכש הנכס" על מנת להוכיח בפני ביהמ"ש את טענתו האמורה בכל הנוגע להעברת הנכס לצד שלישי . זאת ועוד , הנתבע עצמו אף לא ביקש לצרף כצד לדיון את ה"רוכש" ואף לא ביקש לחקור את התובע בחקירה משלימה אודות "מכירת" הנכס לצד ג' וכלל איננו מאזכר את שמו של אותו צד שלישי בסיכומיו . אשר על כן , הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הינו הבעלים של המבנה נשוא מחלוקת זו בחלקה מספר 36 מחובר 1 .

כאמור מעלה , בהסכמת הצדדים למחלוקת ניתן בידי המומחה מטעם ביהמ"ש המנדט לקבוע האם הנתבעים הסיגו את גבולו . יודגש , כי תקנה 130(ג) ו – (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 קובעת , כי במידה והצדדים למחלוקת הסכימו למינויו של מומחה מטעם בית המשפט , אזי לא יתקבלו כראיה חוות דעת שבמומחיות אותן הגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט , אולם במקרה זה הצדדים בחרו לחקור את המומחה בית-המשפט לאחר מתן חווה"ד . אשר על כן , חוות-הדעת המקצועיות אותן הגישו הצדדים טרם מינויו של המומחה מר כילאני לא נתקבלו כראיה בעת מתן פסה"ד בתיק זה . נוכח הסכמת הצדדים למינויו של המומחה מטעם ביהמ"ש וקבלת מסקנותיו כאבן הבוחן המרכזית לסוגיית הסגת הגבול , אזי מתייתרות חווה"ד המקצועיות וכן עדויות המומחים מטעמם .

בעניין ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ, תק-על 2003(2)4019 קבע ביהמ"ש לעניין מעמדו של מומחה מכריע מטעם ביהמ"ש , כי : "... כאשר ממנה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, אך טבעי שהוא יאמץ את ממצאיו, זולת אם קיימת סיבה כבדת משקל שתניע אותו שלא לעשות זאת, שהרי לכאורה מדובר במומחה ניטראלי, נעדר עניין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים". במקרה דנן ,המדובר במומחה נייטראלי, אשר מונה בהתאם להסכמת הצדדים . מעיון בחוות-דעתו , וכן בפרוטוקול הדיון בבהימ"ש בו נחקר המומחה וכן בסיכומי הצדדים לא מצאתי נימוק כלשהו, ובודאי שלא נימוקים כבדי משקל, שיצדיקו סטייה מקביעותיו של המומחה .