זריהאן נ' להב

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' ברלינר- לוי מיכל), בתיק מס' 02-34790-10-8. האחת, החלטה מיום 29.11.2012 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים ונקבע לה צו חיוב בתשלומים בסך של 700 ₪ לחודש. ואילו ההחלטה הנוספת מיום 13.5.13, אשר התקבלה במשרד ב"כ המבקשת ביום 4.6.13, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה מיום 29.11.2012.

ביום 28.11.12 הגישה המבקשת בקשה להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים. המבקשת הציעה לשלם סך חודשי של 150 ₪. המבקשת ציינה בבקשתה את נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי וכן הגישה פירוט הוצאותיה.

בהחלטתה מיום 29.11.2012, נדחתה כאמור בקשת המבקשת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים ונקבע לה צו תשלומים חודשי בסך של 700 ₪ החל מיום 15.12.12 ובכל 15 לחודש שאחריו.

בהחלטה נקבעו הדברים הבאים: נגד המבקשת מתנהלים שני תיקי הוצאה לפועל בלבד ולאור זאת קבעה הרשמת הנכבדה כי אין בדעתה להכריז על המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים. המבקשת ילידת 1991, רווקה, לא עובדת ונתמכת כלכלית על ידי אמה. הוצאות משק ביתה המוצהרות בסך של כ- 550 ₪ לחודש וכוללות: טלפון- 150 ₪, כלכלה- 400 ₪. אין בבעלות המבקשת רכב פרטי, היא חסרת רכוש ומתגוררת עם אמה. המבקשת מנהלת 2 חשבונות בנק האחד בבנק הפועלים והשני בבנק מזרחי (שניהם מעוקלים). בפרק המסקנות נקבע כי לא צורף תדפיס תנועות בחשבון המתנהל בבנק הפועלים אליו הייתה מופקדת משכורתה של המבקשת בטרם הפסיקה לעבוד וכן לא הובהר מדוע אין המבקשת ממצה את פוטנציאל השתכרותה.

ביום 4.6.13, הגישה המבקשת בקשה לעיין מחדש בהחלטת הרשמת מיום 29.11.2012. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 13.5.13, נקבע כי צו התשלומים יוותר בעינו. בהחלטה נקבע כי למבקשת שני תיקים פתוחים בלבד - התיק דנן בו יתרת חוב בסך של כ- 21,140 ₪ ותיק נוסף בו יתרת חוב בסך של 4,000 ₪. הרשמת הנכבדה הבהירה כי משמעות ההכרזה הינה הטלת הגבלות חייב מוגבל ולפיכך היא נמנעת מהכרזה על המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים ואינה מאחדת את תיקיה. עוד צוין כי באפשרות המבקשת להגיש בקשה לקביעת צו חיוב בתיק הנוסף. עוד נקבע כי קביעת צו החיוב בתיק נעשתה לאחר שיכולתה הכלכלית של המבקשת נבחנה בהתבסס על מסמכים שהגישה לתיק. הרשמת הנכבדה קובעת כי אף בבקשה לעיון חוזר לא צוינה מניעה לכך כי המבקשת אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה וכי לימודיה אינם מהווים מניעה, בנסיבות בהן למבקשת חובות לנושיה.

בבקשה אשר בפני טוענת המבקשת כי כנגדה תלויים ועומדים שני תיקי הוצאה לפועל. לטענתה נסיבותיה מצדיקות הענות לבקשתה. לטענתה מצבה הכלכלי קשה ביותר ולראיה העובדה כי היא מיוצגת על יד הסיוע המשפטי. לטענתה היא נהגה לכבד את החלטת רשמת ההוצאה לפועל ובסיוע של אמה שילמה את התשלום שהותשת עליה על אף מצבה הכלכלי הקשה, זאת עד שהחלה בלימודיה, מה שהקשה עליה לעמוד בתנאי ההחלטה מיום 29.11.2012. לטענת המבקשת, לבקשתה לעיון חוזר צורפו מסמכים המעידים על שינוי נסיבות המצדיק מתן החלטה חדשה בעניינה. לטענתה, הרשמת הנכבדה לא התייחסה לעבודה כי המבקשת לומדת והיא אינה יכולה לעבוד במהלך הלימודים ועובדה זו מהווה שינוי נסיבות דרסטי במצבה הכלכלי. לטענתה פריסת תשלומים בתיק הנוסף כפי שציינה הרשמת בחלטה מיום 13.5.13 משמעותה הגדלת התשלום החודשי הכולל בשני התיקים דבר שהוא מעבר ליכולתה הכלכלית.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו.

ההחלטה הראשונה נשוא בקשת הערעור שבפני ניתנה ביום 29.11.2012 ולפיכך המועד להגשת בקשת ערעור חלף, ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

אציין כי המדובר על איחור בלתי סביר בהגשת הבקשה והעובדה כי המבקשת מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי ונדרש זמן לבירור זכאותה, אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק את מתן ארכה להגשת בקשת הערעור, ועל כן טענה זו נדחית.

זאת ועוד, אין ספק כי ההחלטה השנייה מיום 13.5.2013 מתייחסת באופן ישיר להחלטה מיום 29.11.12 במסגרתה כאמור נדחתה בקשת המבקשת להכריז עליה כחייבת מוגבלת ונקבע לה צו תשלומים חודשי בסך של 700 ₪. לפיכך היה על המבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה מיום 29.11.2012.

"הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)."

ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110.

הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקשת בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין כפי שעשתה ואף מן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.

מעיון בהחלטות נשוא בקשת ערעור זו, עולה כי אלו ניתנו לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה ואף פירטה אותם בגוף ההחלטה, החלטתה סבירה ואין מקום להתערב בה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)