זרגרי נ' מודיעין אזרחי בעמ ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבעת, מודיעין אזרחי בע"מ, להתיר לה להגיש הודעת צד ג' למדינת ישראל – משרד החוץ ולחילופין לצרפו כנתבע.

הרקע לבקשה

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, לקבלת זכויות שונות המגיעות לו לגישתו, עקב עבודתו בנתבעת וסיומה.

בתביעתו המקורית הגיש התובע את תביעתו אף כנגד משרד החוץ.

מאוחר יותר הגיש התובע בקשה למחיקת משרד החוץ כנתבע בתיק ובקשתו נתקבלה. (הבקשה נתקבלה ע"י כב' הנשיאה, מבלי לבקש תגובת הנתבעות וללא הנמקה מחמת שהיתה מטעם התובע).

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי כל תנאי העבודה של התובע, כמו גם יתר העובדים, נקבעו על ידי משרד החוץ וכי הנתבעת פעלה על פי הוראותיו.

בבקשתה מציינת הנתבעת כי אחד הרכיבים המרכזיים במחלוקת בין הצדדים הינו תשלום עבור שעות חו"ל, שעות האבטחה שביצע התובע בשגרירויות בחו"ל אשר בתחום אחריותו הבלעדית של משרד החוץ. הנתבעת מציינת כי שעות העבודה של התובע בחו"ל מעולם לא הועברו לידיה, אלא היא קיבלה את הנתונים ממשרד החוץ ושילמה בהתאם. לנתבעת לא הייתה כל יכולת לפקח על שעות העבודה שבוצעו בחו"ל.

לפיכך טוענת הנתבעת, משרד החוץ נחוץ לבירור הסוגיה שבמחלוקת.

עוד טוענת הנתבעת כי ככל שתחויב בתשלומים כלשהם לתובע, הרי שעל משרד החוץ לשאת בתשלומים אלו על פי החוזה שביניהם.

התובע טוען מנגד כי אין מקום להתיר משלוח הודעת צד ג'. לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בכל סכסוך שבין הנתבעת לצד ג', שכן עצם הסכסוך בין הנתבעת לבין צד ג' אינו סכסוך שעילתו קשורה ביחסי עובד מעביד. אך מציין כי הוא מותיר את שיקול הדעת לבית הדין.

הכרעת הדין

לעניין זה נקבע בפסיקה כי:

"בשוקלו אם להתיר הגשת הודעה לצד שלישי, יבדוק בית הדין אם קנויה לו הסמכות המהותית לדון בהודעה וכן יברר בית הדין שמא מדובר למעשה במערכת עובדות אחת שיש בה כדי להצמיח עילות שונות בין בעלי דין שונים....יש לבדוק בכל מקרה, האם התרת הגשת ההודעה לצד ג' אינה מרחיקת לכת אל המעגל החיצוני שמעבר לגבולות סמכותו העניינית של ביה"ד". (י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, ניצן הוצאה לאור, פרק 11).

במקרים בהם מדובר במערכת יחסים חוזית בין מבקש משלוח ההודעה לבין צד ג', פסק בית הדין הארצי:

"...הטעם לצירופם של הצדדים שלישיים, במקרה זה, אינו נשען על טענת שיפוי במסכת חוזית נפרדת שבין המערערת לבין הצדדים השלישיים, אלא על טענה שמקורה במערכת יחסי העבודה הכוללת בין מר יהודה כהן לבין כל הצדדים, בטענה, כי הם מעסיקים במשותף של מר יהודה כהן ומכאן מחויבותם המשותפת כלפיו. שאם נאמר אחרת – כיצד תוכל המערערת לברר את טענתה כי גם הצדדים השלישיים היו מעסיקיו של יהודה כהן. לצורך בירור שאלה זו בתובענה נפרדת יהא עליה לצרף את יהודה כהן ושוב תעלה שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד שבודאי מקומם להתברר בבית הדין לעבודה ולא בבית משפט אחר. ולכן, הנסיבות שבפנינו הן הנסיבות המתאימות ביותר לצירופם של הצדדים השלישיים בבית הדין לעבודה ואל נסיבות שכאלה התכוון מתקין התקנות בנותנו את האפשרות לצרף צדדים שלישיים בבתי הדין לעבודה".

ובהמשך:

"בנסיבות, אשר במסגרתן יש לברר מי המעסיק של העובד התובע את זכויותיו ובאיזה אופן יש לחלק המחויבות לשלם את זכויותיו בין מספר מעסיקים של אותו עובד. כל תוצאה אחרת תביא לפיצול הליכים, סרבול הדיון ולעתים אף לתוצאה שתמנע מן המערערת למצות את מלוא זכויותיה בדין"

(ע"ע 262/06 התאחדות הסוחרים הכללית והעצמאית בישראל נ' יהודה כהן ואח').

בענייננו נוכח פסיקה עדכנית זו, הנוגעת ללב הסוגיה שבפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לצרף את משרד החוץ כצד נוסף ולו רק בשל היותו נתבע דרוש לבירור נקודות מחלוקת עיקריות בהליך, בנוגע לעצם החבות.