זקן נ' קנדיל ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

1. התביעה החלה כבקשה לביצוע שיק. סכום השיק 200,000 ₪. השיק נעשה על ידי הנתבעת. הנתבע חתום על חלקו האחורי של השיק כערב. מדובר בשיק ביטחון שנעשה במסגרת הלוואה על סך 200,000 ₪, שנתן התובע למר חיים מסקלצ'י (להלן – הלווה. הלווה הוא אחיה של הנתבעת ובנו של הנתבע). השיק נושא תאריך 3.10.10. בהחלטה מיום 9.11.10 נתקבלה התנגדות לביצוע השטר, לעניין טענת פירעון שהועלתה. אדון תחילה בטענת הפירעון. בהמשך לכך, אדון בטענת נוספת של הנתבעים כי יש לדחות את התביעה, נוכח הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג - 1993.

2. טענת הפירעון. אין מחלוקת, כי נטל השכנוע להוכיח את טענת הפירעון רובץ על הנתבעים. בהקדמת המאוחר אומר, כי לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שבפניי, הגעתי למסקנה כי נטל זה לא הורם. אפרט את שיקולי.

3. ראשית, התובע מכחיש כי השיק נפרע כנטען על ידי הנתבעים, בדרך של תשלום במזומן על ידי הנתבעת לידי התובע. הנתבעים לא המציאו מסמך בכתב המאשר כי הנתבע קיבל את הכסף. אכן, הומצא מסמך המלמד כי הנתבע משך ביום 7.3.09 סך של 300,000 ₪ מחשבון הבנק שלו לא הוצג תיעוד לביסוס הטענה כי מקור הכסף היה בהגדלת משכנתא על דירתו של הנתבע. . ברם, מסמך זה אינו מבסס את טענת הפירעון. סכום המשיכה אינו חופף את סכום השיק. יש בכך כדי להחליש את עוצמת הטענה כי המשיכה מלמדת על פירעון ההלוואה. יתר על כן. מועד המשיכה אינו תואם את לוחות הזמנים העולים מעדויות הנתבעים. הנתבע העיד, כי התובע פנה אל הנתבעת בחודש מרץ 2010, ודרש את פירעון ההלוואה (פיסקה 10 לתצהירו). על פי עדותו של הנתבע, פנה לבנק תוך שבוע, וקיבל את הכסף כחודש ימים אחרי כן (בעמוד 17 לעדותו). מתיאור זה עולה, כי במקרה המוקדם, קיבל הנתבע את הכספים באמצע חודש אפריל. ברם, התיעוד שהוצג מתייחס למשיכת כספים בתחילת חודש מרץ. יוצא, כי אין לו קשר לעניין שבפניי.

לא הוצג תיעוד לביסוס הטענה כי מקור הכסף היה בהגדלת משכנתא על דירתו של הנתבע.

4. בשולי עניין זה אעיר, כי התובע העיד שהלווה סיפר לו באותם ימים, כי קיבל מאביו 200,000 ₪, לשם החזרת ההלוואה, וכי הלווה הפסיד אותם בהימורים (בפיסקה 14). התובע לא נחקר על דברים אלה. הלווה לא הובא להעיד על מנת לסתרם. הנתבע אישר כי הלווה אכן הפסיד כספים רבים בהימורים (בעמוד 18). אף כי אין בדברים משום ראייה לאמיתות תוכנם, גם הם מעמידים בסימן שאלה את ערכה הראייתי של משיכת הכספים כהוכחה כי אכן נעשה פירעון של סכום השטר.

5. שנית, אין זה סביר בעיני, כי הנתבעים שילמו לתובע 200,000 במזומן, בלא לקבל אישור כתוב, קבלה או השבה של השיק נשוא התביעה. קושי זה מתחדד בשים לב לכך שמדובר בסכום גבוה מאד. אף לא אחד מן הנתבעים לא היה יכול להצביע על מקרה נוסף, בו שילם סכום דומה במזומן (ראו עדות הנתבעת עצמה, בעמוד 19).

6. הנתבעת טענה כי האמינה לתובע שיחזיר לה את השיק תוך מספר ימים, וזאת נוכח היכרות ארוכת שנים בין השניים. לדברי הנתבעת, השנים גדלו יחד, ובתי הוריהם צמודים האחד לשני. ברם, מעדות התובע עולה כי המדובר בהיכרות שעיקרה בתקופת הילדות. עולה, כי השניים לא היו בקשר של ממש במשך כ – 25 שנים (ראו בעמוד 13 לעדותו; הנתבעת אישרה, בעמוד 19, דברים אלה). זאת ועוד, הנתבעת עצמה העידה, כי בשיחתה הנטענת עם התובע, אמרה לו כי אינה סומכת עליו (עמוד 19 לעדותה). בנסיבות אלה, קרסה הטענה כי הנתבעת לא דאגה לקבל אישור לתשלום שנעשה, או לדאוג להחזרת השיק, בשל יחסי קירבה או אמון כביכול בין הצדדים.

7. הקושי לקבל את גירסת הנתבעת נובע גם מכך, שהיא מנהלת עסק, ובקיאה בענייני כספים (בעמוד 19 לעדותה). קשה לקבל, בנסיבות אלה, כי התובע ניצל את תמימותה של הנתבעת. זאת ועוד, מהימנותה של הנתבעת התערערה, כאשר התברר שמסרה מידע לא מלא בכל הנוגע למצבה הכלכלי בבקשה לביטול עיקול (עמוד 20 לעדותה). היא אף נקלעה לסתירה בלתי מוסברת בכל הנוגע להיקף הכספי של הלוואות שנטלה (שם, שם). נוכח כל אלה, אני מתקשה עד מאד לקבל את עדות הנתבעת כי שילמה סך של 200,000 ₪, בלא לקבל קבלה כלשהי, ואף בלא לקבל בחזרה את השיק.

8. שלישית, הנתבעים נקלעו לסתירה בשאלה, מדוע בוצע התשלום הנטען במזומן. הנתבע טען, כי כך דרש התובע (בעמוד 17) יוער כי הסבר זה אינו מתיישב עם העובדה, שהתובע, אשר קיבל את השיק נשוא התביעה כאשר שם הנפרע והתאריך אינם מלאים, מילא את שמו בשיק. על פני הדברים, כך לא נוהג אדם המבקש להסתיר את התקבול נשוא השיק.. לעומת זאת, הנתבעת הסבירה את אופן ביצוע התשלום בכך שאביה, הוא הנתבע, אינו משתמש בשיקים, כי אם במזומן בלבד (בעמוד 19). אין בפניי הסבר לאי התאמה זו. בשים לב לכך שהטענה היא לפירעון במזומן, המדובר באי התאמה הנוגעת לשאלה מהותית. יש לה, אפוא, משקל ניכר.

יוער כי הסבר זה אינו מתיישב עם העובדה, שהתובע, אשר קיבל את השיק נשוא התביעה כאשר שם הנפרע והתאריך אינם מלאים, מילא את שמו בשיק. על פני הדברים, כך לא נוהג אדם המבקש להסתיר את התקבול נשוא השיק.

9. רביעית, בא כוח התובע, עו"ד גולנזר, העיד על שיחה בינו ובין הנתבעת בנושא החוב לתובע. על פי תצהירו, אשר לא נסתר, העלתה הנתבעת טענות שונות בשיחה האמורה. ברם, טענת פירעון בדרך של תשלום במזומן לא הועלתה, ולו במשתמע. אין זה סביר כי ההלוואה נפרעה, באופן הנטען, והנתבעת לא העלתה את הדבר כטענה ראשונה במעלה.

10. חמישית, הלווה העיד, כי התובע אישר במפורש, באוזני אביו (הוא הנתבע) ואמו, כי ההלוואה נפרעה, וכי קיבל את כל כספו בחזרה (בעמוד 22 לעדותו). ברם, בתצהיר הנתבע אין זכר לקיומה של הודאה כזו של התובע בדבר פירעון ההלוואה. באופן דומה, בתצהיר הלווה אין אזכור למקרה נוסף לו טען בעדותו, אשר בו הודה התובע כביכול בהעדר חוב ביחס לעיסקה נשוא ההליך שבפניי (בעמודים 22 – 23 לעדותו). אין לקשיים אלה הסבר סביר בחומר שבפניי.

11. (א) לא נעלמו מעיני הראיות הנוגעות לשיקים שקיבל התובע בקשר לשכירות דירה של הלווה. המדובר בדירה אשר היתה שייכת ללווה, ואשר התובע רכש ממנו במסגרת העיסקאות ביניהם. בהקשר זה נטען כי התובע לא השיב שיקים שקיבל מן הנתבע, למרות שאינו חולק כי עליו להשיבם (ראו בעמוד 14 ואילך לעדות התובע).

(ב) ברם, אין הדבר דומה למקרה שבפניי. השיקים לעניין הדירה נמסרו לתובע מראש, ועל כן נותרו בידיו, גם לאחר שהשכירות נפסקה. זאת ועוד, מדובר בסכומים קטנים ביחס לסכום השיק שבפניי. לעומת זאת, במקרה שבפניי, מדובר בתשלום בסכום גבוה ביותר, אשר לא היה קושי להתנות את עשייתו בקבלת אישור בכתב על קבלת הכספים או בקבלת השיק בחזרה. במצב זה, אני מתקשה להסיק מסקנה ממשית מהתנהלות התובע ביחס לשיקים האמורים.

(ג) לא נעלם מעיני גם, כי מטעם התובע הועלו, באמצעות עורך דינו, דרישות לתשלום השיקים האמורים (נ/2, נ/3). התובע הסביר בעדותו את הדרישות בטעות אפשרית של בא כוחו (שם, שם). לכאורה, הסבר זה מעורר קושי, שכן יש להניח שעורך הדין פעל בשמו של התובע ועל פי הנחיותיו. הנחה זו לא נסתרה. הסבר זה מעורר קושי גם נוכח התאריך האחיד שמולא על ידי התובע על גבי השיקים. תאריך זה מאוחר למועד בו פונתה הדירה על ידי הלווה.

(ד) עם זאת, התובע העיד במפורש, כי אינו זכאי לתשלום בגין השיקים האמורים (בעמוד 15). הוא גם לא הגיש שיקים אלה ללשכת ההוצאה לפועל. משכך, אין גם בקושי האמור כדי להוות נדבך ראייתי בעל משקל בעניין שבפניי.

(ה) סיכומה של נקודה זו, לא שוכנעתי כי יש בהתנהלות לגבי השיקים האחרים כדי להסביר מדוע לא דאגו הנתבעים לקבל אישור בכתב, או לפחות החזרה של השיק, לפני שביצעו, לטענתם, תשלום בסך של לא פחות מ – 200,000 ₪.

12. נוכח כל האמור, אני קובע כי לא הוכחה, ואף הופרכה, טענת הפירעון אותה מעלים הנתבעים בכל הנוגע לשיק נשוא המקרה שבפניי.