זקי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 01.01.11, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה רפ"ק פהמי חלבי מיחידת ימת"א שרון על השבתה מנהלית של רכב המבקשת למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצעה המבקשת.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהמבקשת נהגה ברכב, נעצרה על ידי השוטרים לבדיקת אלכוהול, כשלה בבדיקת נשיפון, הובלה לתחנה לבדיקת ינשוף, תוך הקפדה על דרישות הבדיקה ואכן נמצא שריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 380 מיקרוגרם.

ב"כ המבקשת, הוסיפה וטענה טענות נוספות, כגון שמציאת האלכוהול נבעה מהעובדה שהמבקשת נטלה תרופה וכן ציינה את בדיקת המאפיינים התקינה, אך המדובר בסוג טענות אשר מן הראוי שיתבררו לגופו של תיק היה ותמצא הנאשמת לראוי לכפור באשמתה לאחר הקראה.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

שקלתי היטב את טיעוניה המלומדים של ב"כ המבקשת, אין מחלוקת כי הרכב שייך למבקשת, אשר לכאורה נהגה בו בשכרות, והטענה כי המבקשת הנה רק "בעלת הרכב", אך רוב הזמן לא "מחזיקת הרכב", עקב אילוצים כאלה או אחרים, לא תסייע בידה.

שקלתי גם את הטענה כי הרכב נדרש לאימה של המבקשת, אך גם טענה זו לא תועיל להשבת הרכב, שכן הפגיעה בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

לאור האמור מצאתי את החלטת הקצין סבירה, אשר על כן, הבקשה לביטול איסור שימוש – נדחית.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"א, 20 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: