זק נ' מהגר

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 10,000 ₪.

א. התביעה:

בכתב-התביעה נטען, כי בתאריך 9.9.11 רכשה התובעת מאת הנתבעת פאה חדשה, תמורת 5,500 ₪.

לאחר שבעה ימים החזירה התובעת את הפאה אל הנתבעת "היות והיא לא הייתה לשביעות רצוני...", והנתבעת "על דעת עצמה, ובניגוד לרצוני, גזרה לה את הפוני ועשתה לפאה תסרוקת + פן שלמחרת נפל הכול".

לתובעת עדה – גב' אודליה מזרחי, בת דודתה שמסרה מכתב ובו היא מספרת, כי התובעת לא הייתה מעוניינת לגזור את הפאה, אך הנתבעת דחקה בה.

התובעת השיבה את הפאה אל הנתבעת וקיבלה חדשה. ואולם, "ניסיתי את החדשה אבל היא לא תאמה לי וגם זו הוחזרה לאחר יומיים".

הנתבעת סירבה לבקשת התובעת, כי תשיב לה את כספה בחזרה, הגם שהציעה לה פאה חדשה נוספת, בתוספת של 3,300 ₪.

התובעת נאלצה לרכוש פאה אחרת.

הנתבעת לא השיבה לתובעת את כספה בסך 5,500 ₪.

ב. ההגנה:

הנתבעת מאשרת, כי בתאריך 9.9.12 רכשה ממנה התובעת פאה תמורת 5,500 ₪.

התובעת בקשה, כי תערכנה התאמות שונות בפאה, והנתבעת עשתה כן לשביעות רצונה המלא של התובעת.

לאחר ההתאמה והעיצוב, לא ניתן עוד להחזיר את הפאה.

שבוע לאחר מכן, הגיעה התובעת אל הנתבעת וביקשה להשיב את הפאה, מאחר והיא "לא קיבלה קומפלימנטים והפאה, לדברי הסביבה מבגרת אותה". למרות, שבמקרים מעין אלה, לא נהוג לקבל את הפאה בחזרה, הסכימה הנתבעת לתת לתובעת פאה חלופית בצבע אחר, בעלת שיער ארוך יותר. נטען, כי גם הפעם יצאה התובעת מרוצה.

שבוע לאחר מכן, הגיעה התובעת אל הנתבעת פעם שלישית, וביקשה לקבל פאה בעל שיער ארוך יותר. הנתבעת הציעה לה מספר פאות, שמתוכן בחרה התובעת פאה אחת. הנתבעת הסבירה לתובעת, כי הפאה שאותה בחרה עולה 8,500 ₪ ועל כן על התובעת להוסיף לתשלום ששולם. התובעת בקשה לחשוב על כך, אולם מיהרה והגישה את כתב-התביעה.

הפאה הראשונה, שבגינה שילמה התובעת, נמצאת ברשות הנתבעת, אולם היא חסרת ערך לאור התיקונים שבוצעו.

התובעת מצרפת את הודעת עסקה בדבר מדיניות החזרת מוצרים, שלפיה אם מדובר בפאה שיוצרה או עוצבה במיוחד עבור הלקוח, אזי לא ניתן להחזירה (התובעת הגיבה כי שילוט זה לא היה מותקן בעסקה של הנתבעת).

ג. דיון:

בבית-המשפט העידו הצדדים.