זפט נ' הרמן

גזר דין

1.ביום 16.05.10, הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע, לפי סעיפים 1, 2 ו-6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, וזוכה מעבירת איומים.

2.עובדות המקרה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. על קצה המזלג ייאמר, כי הנאשם הפיץ במשך כ-5 שנים מכתבים המייחסים לקובלת עבירות פליליות ומבזות אחרות שלא הוכח שעשתה אותן. כל זאת במטרה לבוא עמה חשבון על תקופה שבה שימשה כונסת נכסים לנכסיו.

3.לפני שמיעת הטיעונים לעונש נשלח הנאשם, לבקשת הסנגור, לשירות המבחן. שירות המבחן התבקש להכין תסקיר, שבו תיבחן גם האפשרות לסיים את התיק ללא הרשעה. חוות דעת של הממונה על עבודות השירות לא הוגשה. היום יש בידי תסקיר מתאריך 5/12/10, ובו סוקר שירות המבחן את חייו של הנאשם (להלן: "התסקיר"). שירות המבחן נמנע מלהמליץ על סיום התיק באי הרשעה, בעיקר נוכח התרשמותו שהנאשם אינו מקבל אחריות על מעשיו ובוחר, למרות מצב בריאותו, להמשיך להילחם במערכות ממסדיות שונות בניסיון לזכות בכספים שנלקחו ממנו, לפי תפיסתו, ללא זכות.

4.ביום 09.12.09 שמעתי את טענות הצדדים לעונש.

הראיות לעונש

5.הקובלת הגישה שלושה מסמכים שכתב הנאשם. המכתבים סומנו ת/א, ת/ב ות/ג כדי להבדילם מהמסמכים שהוגשו במהלך ניהולו של התיק. ההגנה השמיעה את בנו של הנאשם והגישה את פסק דינה של כב' השופטת י' שטופמן, רצ"פ 1298-08 יוסף הרמן נגד בנק מזרחי המאוחד בע"מ מיום 10.02.10 (להלן "פסק הדין").

עמדת הקובלת

6.הקובלת הדגישה בטיעוניה כי מדובר באדם אובססיבי ובמעשים מתמשכים שכל מטרתם לפגוע בה ובשמה הטוב. לטענתה, הנאשם לא שינה את דרכיו והמשיך לשלוח מכתבים דוגמת אלו נשוא הקובלנה ותלונות ללשכת עורכי הדין גם לאחר הגשת הקובלנה ואף לאחר מתן הכרעת הדין. הקובלת הגישה שלושה מכתבי הכפשה ששלח הנאשם לגורמים שונים (רשם ההוצאה לפועל, מנכ"ל בנק מזרחי ואישיויות בכירות במערכת המשפטית (ת/א, ת/ב ו-ת/ג); כולם נשלחו במועדים שלאחר הגשת הקובלנה. הקובלת הדגישה את חומרת העבירה, המתבטאת בתפוצה הרחבה ובנקיטת מילים בוטות במיוחד, והפנתה לראיות שהוגשו במהלך ההוכחות. הקובלת מבקשת להשית על הנאשם עונש משמעותי אשר ירתיעו מלבצע את עבירות דומות כלפיה בעתיד, דהיינו מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי, והגישה פסיקה הנמצאת בתיק.

עמדת ההגנה

7.בנו של הנאשם סיפר בקצרה על מצבו הרפואי של אביו הסובל ממחלת הסרטן ועל כך שאביו ירד מנכסיו. הבן הדגיש כי משלוח המכתבים נעשה רק למעגל מצומצם של אנשים, שלכולם יש קשר ענייני לטענות הנאשם. לביסוס טענתו זו הוגש פסק הדין הנ"ל. כמו כן ביקש הבן להפנות תשומת לב לעובדה שהקובלת עדיין מועסקת בבנק המזרחי, ולא נגרם לה למעשה נזק משמעותי.

8.הסנגור מבקש להסתפק בעונש של התחייבות בלבד, ענישה צופה פני עתיד, כפי שמקובל וכפי שעולה גם מהפסיקה שהגישה הקובלת עצמה. הנימוק לבקשתו הוא מצבו הכלכלי הירוד של הנאשם ומחלתו הקשה. הוא מוסיף וטוען שמדובר באדם נורמטיבי כבן 70, ללא עבר פלילי. הסנגור מפנה למסמכים הרפואיים הנמצאים בתיק, המלמדים על מחלתו הקשה של הנאשם. לטענת הסנגור, הנאשם חטא בשימוש בסגנון בוטה אך לא במהות הדברים, שכן הוא כתב מתוך אמונה שטענותיו כלפי הקובלת נכונות. הסנגור הפנה לדברי כב' השופטת שטופמן בפסק הדין, המבססים, לגישתו, את קיומם של אי סדרים הנוגעים לכספים שנגבו מהנאשם באמצעות הקובלת.

9.לאחר שהסנגור סיים את טיעוניו לעונש, מימש הנאשם את זכותו לומר דברים, אבל לא היה בדבריו טיעון לעונש. הנאשם חזר על עלבונותיו ועל טענותיו, כפי שבאו לידי ביטוי כל העת, והוסיף כי הוא מטיל את האחריות למצבו הכלכלי והרפואי על כתפי הקובלת, שהיא, לטענתו, זרועה הארוכה של המערכת שגנבה ממנו את כספו.

סיכום

10.אין ספק שהנאשם אינו מכיר בחומרת מעשיו ועל ביהמ"ש למצות עמו את הדין. העבירות חמורות, הקובלת הוטרדה במשך שנים ארוכות, ושמה הטוב הוכפש ברבים. בהסתמך על האמור בפסק דינה של כב' השופטת שטופמן, אני מוצא שאולי ראוי לברר את טענותיו של הנאשם. טענותיו צריכות להתברר בדרך הקבועה בחוק, ואילו הנאשם בחר בדרך שאינה לגיטימית ושאינה יכולה להתקיים בחברה מתוקנת. התנהגותו מחייבת ענישה ראויה.

11.לחומרה, אני שוקל את טענות הקובלת ואת הפסיקה שצורפה, אני גם מביא בחשבון את האמור בתסקיר שירות המבחן ואת העובדה שהנאשם אינו מכה על חטא ואינו מביע חרטה. לקולה, אני מתחשב בגילו, במצבו הכלכלי הקשה ובמחלה הממארת שאחזה בו על כל המשתמע מכך.