זערורה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 25/7/10 למשך 30 ימים.

על פי כתב האישום בתאריך 24/7/10 בשעה 08:50 נהג המבקש ברכב במהירות של 136 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת הנה 80 קמ"ש.

ב"כ המבקש חלק על קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, לא ראה כי לשוטר יש ציוד למדידת מהירות וכשביקש שיציג לו את המהירות שנמדדה במכשיר - השוטר סירב. מכך מסיק ב"כ המבקש כי לא היה לשוטר מכשיר למדידת מהירות כלל. ב"כ המבקש הוסיף כי לא נרשם בדו"ח מספר המכשיר וסוג המכשיר ששימש למדידת המהירות ומחדל זה מהווה פגיעה בראיות ופגם בכתב האישום המצדיק ביטולו. לטענת ב"כ המבקש, עברו התעבורתי של המבקש איננו מכביד ביחס לותק בנהיגה. לכן, לדידו, המבקש איננו מסוכן.

ב"כ המשיבה הפנתה לחומר החקירה, טענה כי קיימות ראיות לכאורה לאשר יוחס למבקש בכתב האישום והוסיפה כי המבקש מסוכן לציבור נוכח עברו התעבורתי הכולל 73 הרשעות קודמות, חלקן מאותו סוג.

לאחר עיון בחומר החקירה הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום:

בדו"ח "נסיבות המקרה" ובדו"ח "זיכרון דברים להפעלת מכשיר מדגם BEE III IL" מפורטים סוג המכשיר, מספרו, בדיקות התקינות שבוצעו למכשיר, מצב הזירה, ממצאים ותגובת המבקש בשטח. הדו"חות מפורטים וברורים ונערכו בהתאם לדרישות החוק והפסיקה.

עפ"י הדו"חות ממצאי המכשיר הוצגו בפני הנהג אשר השיב: "לא שמתי לב...אני מודה בזה שנסעתי אבל צריך לעזור, את הורסת לי את החיים...".

הנה כי כן, בחלקה הראשון של תגובת המבקש נטען לחוסר תשומת לב למהירות הנסיעה (לפי תגובה זו לא שלל המבקש בזמן אמת את ממצאי המכשיר המודד) ובחלקה השני של התגובה יש משום הודאה חלקית בביצוע העבירה.

נוכח האמור, קיימות ראיות לכאורה לכך שמהירות נהיגת המבקש נמדדה ע"י השוטרת באמצעות מכשיר BEE III IL וכן קיימות ראיות לכאורה לממצאי המדידה.

בשלב דיוני זה, בית המשפט אינו מכריע בשאלות הקשורות במהימנות ועליו לקבוע אם קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה בלבד.

ההכרעה בין גרסת השוטרת לבין גרסת המבקש, ביחס לעצם ביצוע המדידה, נתונה לבית המשפט שידון בתיק העיקרי ויוכל להתרשם באופן ישיר מן המבקש ומן השוטרת שטוענת לביצוע המדידה.

טענת ב"כ המבקש כי יש לבטל את כתב האישום לאור אי רישום מספר וסוג מכשיר המדידה במסגרת עובדות כתב האישום, אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, לפיו בכתב האישום יש לתאר את העובדות המהוות את העבירה. עפ"י החסד"פ והפסיקה, יש לפרט בכתב האישום עובדות המגבשות את יסודות העבירה בה מואשם הנאשם ולא ראיות להוכחתה. בפועל, יסודות העבירה נשוא תקנה 54 לתקנות התעבורה פורטו בגוף כתב האישום. המכשיר המודד, מספרו וסוגו הם בגדר "ראיות" להוכחת הנטען בעובדות כתב האישום ולכן אין באי רישומם בגוף כתב האישום משום פגם.

יתרה מזו, היות שפרטי המכשיר המודד מתועדים באופן ברור בדו"חות שנערכו במועד ביצוע העבירה והמצויים בתיק החקירה, אין בנדון כל חסר המקפח הגנת המבקש או כזה המהווה כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית.

נהיגה במהירות גבוהה מהווה סכנה לביטחון הציבור. במקרה זה מדובר במהירות של 56 קמ"ש מעל המותר, מהירות המשקפת מסוכנות.

המבקש נוהג משנת 1977 ובמהלך תקופה זו צבר לחובתו 73 הרשעות קודמות בתעבורה. 33 מהן מן העשור האחרון. בין הרשעותיו 14 הרשעות קודמות בגין נהיגה במהירות מופרזת וכן עבירות נוספות של גרימת תאונת דרכים משנת 1980, נהיגה ללא רישיונות, עבירות רבות של אי ציות לתמרורים, נהיגה באור אדום, עקיפות מסוכנות, עבירות רבות של שימוש בפלאפון במהלך נהיגה ועוד.

המהירות בה נהג המבקש לכאורה ועברו התעבורתי המכביד מעידים כי הנו מסוכן לשלום המשתמשים בדרך וכי החלטת הקצין הפוסל הנה סבירה.

לא שוכנעתי כי אין בהמשך נהיגת המבקש משום סכנה לציבור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"א אב תש"ע, 01 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.