זנגריה נ' חליל נג'ם ואח'

החלטה

1.בפני בקשת התובע לביטול פסק הדין מיום 15.1.14 על פיו נמחקה תביעתו בשל אי קיום החלטות בית המשפט המורות לו להגיב לבקשה למחיקת התביעה לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד- 1984 (להלן :"התקנות").

2.הנתבעים הגישו בקשה למחיקת התביעה ע"פ תקנה 122 לתקנות, בטענה כי התובע לא המציא תצהיר גילוי מסמכים ,תשובות לשאלון וכן טופס וס"ר כמתחייב מההחלטה מיום 4.11.13 . הנתבעים קישרו מחדל זה להתנהלות התובע גם בעבר.

ביום 9.12.13 הגיב התובע לבקשה וטען כי חל עיכוב בהעברת המסמכים, נימק את סיבת העיכוב, וטען כי לתגובתו צורף תצהיר גילוי מסמכים, תצהיר תשובות לשאלון וטופס וס"ר. דא עקא, לתגובה צורף אך העמוד הראשון והתובע נצטווה עוד באותו יום להגיש את המסמכים בשנית במלואם.

במשך כחודש , למרות מסירת ההחלטה מיום 9.12.13 למשרד בא כוח התובע ולמרות פניות טלפוניות של מזכירות ביה"מ שנערכו למשרד בא כוח התובע לבקשתי, לא טרח התובע לצרף המסמכים בשנית או להגיב. במזכירות משרד ב"כ התובע השיבו למזכירת ביה"מ שעו"ד המטפל בתיק שוהה בחו"ל ורק לכשישוב יתפנה להתייחס להחלטה.

בהחלטה מיום 8.1.14 הובהר כי לא ניתן להמתין עד שבא כוח המטפל "יתפנה " להתייחס להחלטה וכי מאחר שיש במשרד עו"ד נוספים ,ניתנה לתובע שהות נוספת ואחרונה להמציא את תגובתו במלואה וזאת עד ליום 13.1.14 שאם לא כן תינתן החלטה על בסיס ההנחה שהתובע מעדיף לא להגיב לבקשה למחיקת התביעה.

ביום 15.1.13 הוגשה בקשה למתן החלטה בבקשה הואיל ועד מועד זה לא שעה התובע ולא המציא את המסמכים כדבעי.

לבקשה זו נעתרתי והורתי על מחיקת התביעה . בנוסף חוייב התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 2,000 ₪.

3.בבקשתו לביטול פסק הדין טען התובע כי החלטות בית המשפט מיום 8.1.14 ו- 15.1.14 לא הגיעו ליד ב"כ התובע וכי התגובה שהופיעה באופן חלקי במערכת "נט המשפט", הופיעה באופן מלא במערכת המותקנת במשרדו. ב"כ התובע טען כי עקב נסיבות אישיות שהה בחו"ל ושב ארצה רק ביום 11.1.14 . בא כוח התובע טען כי והופתע לגלות רק ביום 19.1.14, בשעות הערב, שהתביעה נמחקה (זאת משנכנס למערכת על מנת לוודא שעת הדיון שהיה קבוע).

4.הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו, בתמצית, כי התנהלות התובע ומחדליו גובלים בזלזול מופגן בבית המשפט וכאילו זמנו של בית המשפט הפקר. בהתאם טענו הנתבעים כי יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה:

5.הלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ. יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק- רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק.

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה- מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש". ראה בנוסף, לעניין זה ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ. מדינת ישראל, פ"ד מ"ג (3) עמ' 824; ע"א 164/63 פרידמן נ. פרידמן, פ"ד י"ז 349.

6.במקרה דנן, התובע טען כי אומנם ההחלטות לא הגיעו לידו ולעיונו אך מנגד הודה כי נתקבלו הלכה למעשה במשרדו, לפיכך אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק.

עם זאת, עדיין, נותר לבדוק האם יש מקום לבטל את פסק הדין על פי שיקול הדעת שניתן לבית המשפט. בעניין זה כבר נקבע כי המבחן השני – סיכויי ההצלחה בהליך - הינו המבחן העיקרי שכן על עצם המחדל ניתן לפצות ע"י פסיקת הוצאות.

כמו כן, ההלכה היא כי אין צורך להצביע על סיכויים ודאיים להליך אלא: "על המבקש להראות כי לגופו של עניין עשוי הביטול להצמיח לו תועלת, כאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת, אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה בפסה"ד שביטולו מבוקש" (ע"א 5000/92, רע"א 4680/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי בן ציון, פד"י מח' (1) 830).

7.מאחר שמדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף ומאחר שההלכה היא, כי הנזק תמיד שנוי במחלוקת והוא נקבע על יסוד הערכה, הרי שאין למנוע מן התובע האפשרות להוכיח טענותיו הן במישור האחריות והן במישור הנזק. די בכך שקיימת אפשרות כי תוצאות פסק הדין יהיו שונות במידה ותינתן לצד האפשרות להעלות טענותיו, על מנת שדלתות בית המשפט לא תחסמנה בפני מבקש ביטול פסק הדין. זכות הגישה לערכאות הפכה בשנים האחרונות לזכות מעין חוקתית ובית המשפט יעדיף תמיד דיון עניני בטענות הצדדים על פני הכרעה שניתנה בהעדר התייחסות הצד המבקש ובגין מחדל פרוצדוראלי.