זנגריה נ' הגליל ואח'

פסק דין

פתח דבר

בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקש מר אנואר זנגריה (להלן:"התובע"), לחייב את "פלג הגליל" - החברה האזורית למים וביוב בע"מ (להלן:נתבעת 1"), בתשלום הסך של 5,000 ₪ בגין נזק שנגרם לו, לטענתו, עקב אי העתקת קו ביוב העובר במגרשו (להלן:"קו הביוב"), או לחילופין סימון קו זה, וזאת לצורך בניית קיר תומך במגרש הנ"ל.

בעקבות תיקון כתב התביעה, נוספו שני נתבעים לתיק, המועצה המקומית טובא-זנגרייה (להלן:"נתבעת 2") ומינהל מקרקעי ישראל (להלן:"נתבע 3").

לטענת התובע, בשנת 2007 חתם על הסכם חכירת מגרש מהנתבעת 3. לאחר חתימת ההסכם, התברר לו כי קיים קו ביוב ראשי העובר במגרש. על קיום קו זה נודע לו רק עת ביקש לחפור במגרש, לצורך בניית קיר תומך במגרש.

הוסיף התובע וטען כי, פניותיו לנתבעות 1 ו 2 להעתקת קו הביוב לא זכו למענה. כמו כן, פנייתו לנתבעת 3 בעניין, לא זכתה לכל התייחסות.

לטענת התובע, הנתבעים גרמו לו הפסדים, טרדה ועוגמת נפש, בכך שאין באפשרותו כיום לממש את זכויותיו במגרש, לרבות הפסד כספי בגין עלות חומרים שרכש לצורך הקמת הקיר, שלטענתו נהרסו, מאחר ונציג נתבעת 1 לא הגיע למגרשו לצורך סימון הקו.

מנגד, מבקשות הנתבעות לדחות את התביעה כנגדן על הסף. נתבעת 1 טענה כי, לא התקינה קו הביוב, לא החכירה את המגרש, ולא נתנה היתרי בניה לתובע. עוד טענה כי, במגרש נשוא התביעה ביקרו אנשי מקצוע מטעמה, שהסבירו לתובע כי אין אפשרות להעברת קו הביוב, שהונח על פי חוק, על ידי המועצה המקומית, טרם בניית ביתו. יחד עם זאת, נציגי הנתבעת 1 סימנו לתובע קו זה. (ההדגשה שלי – א.ד.ש)

עוד טענה נתבעת 1 כי, מדובר בקו ביוב ישן, שנעשה בהתאם לתוכנית אב של היישוב, שאושרה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, ושל מנהל תשתיות ביוב של היישוב.

בכתב הגנתה, טענה נתבעת 2, כי האחריות להעברת קווי הביוב ו/או העתקתם מוטלת על נתבע 3. עוד טענה נתבעת 2, כי היה על התובע לבדוק את המגרש והתאמתו לצרכיו. מכל מקום, היא לא היתה צד לעסקה בין התובע לנתבע 3, והמגרש ששווק לתובע אינו בשליטתה.

בכתב ההגנה מטעם נתבע 3, ציין האחרון כי בחודש 11/2007, נחתם בינו לבין התובע, הסכם חכירה למגרש, למטרת בנייה עצמית, כאשר החכרת המגרש היתה לבקשת התובע, לצורך הסדרת בניה בלתי חוקית של בית מגוריו הנמצא במגרש.

הוסיף נתבע 3 וטען כי חזקה על התובע, טרם פנייתו למינהל לחכירת הקרקע, כי ידע על קיומם של קווי הביוב במגרש, בהסתמך על תוכניות הבניה שהוגשו על ידו. עוד טען הנתבע 3 כי קווי ביוב העוברים במגרש הם בחזקת ידיעתם של נתבעות 1 ו 2, כאשר על התובע לברר נתוני התכנון הרלוונטיים לבניית ביתו.

דיון

בדיונים שהתקיימו בפניי חזרו הצדדים על טענותיהם.

כבר בשלב זה אציין, כי איני מוצאת מקום להטיל כל אחריות בגין הימצאות קו הביוב האמור על נתבעת 1, שכן לטענתה, זו הוקמה והחלה לפעול בשנת 2008, כאשר קו הביוב קיים טרם הקמתה, טענה שלא נסתרה על ידי התובע. כמו כן, משלא הוגש אליי כל הסכם בין נתבעת 1 לנתבעת 2 המסדיר האחריות להעברת ו/או העתקת קווי הביוב, אין באפשרותי לקבוע כי אחריות זו מוטלת על נתבעת 1.

לעניין נתבע מס' 3, מעיון בהסכם החכירה שנחתם בין התובע לנתבע 3 ביום 29.11.07, עולה כי ההסכם כולל את כל הבנוי והמחובר על המגרש חיבור של קבע (להלן: "המחוברים").

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים, כפי שהובאו הדברים בפניי, כי קו הביוב שבמגרש, קיים עוד לפני חתימת ההסכם. אין ספק כי קו ביוב זה הינו בין המחוברים עליהם חל ההסכם הנ"ל. משלא טרח התובע לברר הימצאות קו ביוב כזה במגרש טרם החתימה על הסכם החכירה, הינו מנוע מלהעלות טענה זו כיום.

אף שהתובע טען בפניי כי ביתו נבנה תחילה ללא היתר (עמ' 4 לפרוט' , ש' 12), שומה עליו, עת קיבל את כל ההיתרים הדרושים לביתו, לאחר מכן, כי ידע על הימצאות קו הביוב, העובר במגרש. על אף ידיעתו זו, בחר התובע לחתום על הסכם החכירה, ללא העלאת כל הסתייגות מצידו, לעניין הקו האמור.

איני מקבלת טענת התובע כי ידע על הימצאות הקו רק עת החל בביצוע עבודות החפירה לבניית הגדר, היות ומצופה ממנו, כמי שלטענתו הקפיד על הוצאת היתר כדין לביתו, על אף שלא הוצג כזה בפניי, כי יידע על הימצאות קו זה. בשל כך, אף איני מוצאת מקום להטיל כל אחריות על נתבע 3, לעניין מעבר קו הביוב במגרשו של התובע.

הדברים האמורים לעיל יפים כנגד הנתבעת מס' 2. גם על נתבעת זו איני מוצאת מקום להטיל כל האחריות להעתקת קו הביוב, גם אם זה בתחום אחריותה, ככל שעובדת הימצאות הקו הייתה בידיעתו של התובע עת רכש המגרש הנ"ל. עובדה זו לא הוכחשה על ידי התובע, וזה לא הוכיח בטיעוניו, כי הנחת הקו במגרשו בוצעה בניגוד לחוק.